ייסורי העם בגלות

מאמרים נוספים
הקדמה
היסטוריה חריגה וייחודית
פרשיות התוכחה רומזות לשני חורבנות
תיאור החורבן של בית המקדש הראשון
מאמרים נוספים
חורבן בית שני
המרד ברומאים וחורבן הארץ
התפזרות היהודים בגלות
ייסורי העם בגלות
עם ישראל לא יכלה לעולם
ארץ ישראל שייכת לעם ישראל לעד
התורה לא תישכח
השבת - אות ברית בין ישראל לאלוקים
התקרבות הגאולה
הנדודים עקב הצימאון הרוחני
מאמרים נוספים

ייחודו של עם ישראל והיותו עם נבחר ניכרים לא רק מהנסים ומהנפלאות שנעשו לו, אלא גם מסבלותיו ומתלאותיו. אין עם נוסף בעולם שהוא כה נרדף - שנגזרו עליו גזרות כה רבות, שהעלילו עליו עלילות כה רבות, וגירשו אותו ממקומות כה רבים. אין עם נוסף בעולם, שדם בניו ובנותיו נשפך כמים לאורך כל הדורות, כפי שנאמר בתורה: "ובאו עליך כל הקללות האלה ורדפוך והשיגוך... והיו בך לאות ולמופת ובזרעך עד עולם" (דברים כ"ח, מ"ה - מ"ו).

בתקופות של ימי הרעה שבאו על עם ישראל בגלותו, התקיימה במלואה נבואת התוכחה: "ובאו עליהם רעות רבות וצרות" (דברים ל"א, כ"א). לא היה יום, שקללתו לא היתה מרובה משל חברו. מדי פעם התחדשו על היהודים גזרות חדשות, קשות מן הראשונות, ומהן רבות שאינן כתובות במפורש בתורה, כמו שנאמר: "גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת, יעלם ה' עליך" (דברים כ"ח, ס""א).

התורה חזתה מראש: "ובגויים ההם לא תרגיע, ולא יהיה מנוח לכף רגלך" (במדבר פסוק סה). פרט זה התרחש בצורה מדוייקת ביותר במציאות. הגורל הגלותי רדף אחר היהודים בכל מקומות מושבותיהם. גם כאשר היה נדמה לעתים שחלה רגיעה במצב היהודים במקום מסויים, לא היתה זו אלא אשליה. היא התנפצה לרסיסים כעבור תקופה קצרה. מקל הנדודים נותר תמיד בידי היהודי הנודד, והפך לסמל.

מנת חלקם של היהודים בגלות, ואפילו תחושותיהם, מתוארים בפסוק שם (ס"ז): "והיו חייך תלויים לך מנגד, ופחדת לילה ויומם, ולא תאמין בחייך". מובא כאן תיאור של מצבם הקשה של היהודים, שהתבטא הן בפחד מפני נוגשים והן בחוסר בטחון כלכלי. המדפדף בספר ההיסטוריה היהודי יווכח, שאכן זו היתה תחושתם הבסיסית של היהודים בכל מקומות מושבם.

גם תופעת האנטישמיות, מוזכרת בנבואה זאת (ל"ז): "והיית לשמה, למשל ולשנינה בכל העמים אשר ינהגך ה' שמה". אין עם נוסף שניצב מול גלי שנאה כה רבים, כעם ישראל. היהודי הפך למטרה לשנאה תהומית שאין דומה לה בתולדות העמים. כל ההסברים שניתנו לתופעת האנטישמיות לא מיצו את הבעיה. למרות חוסר ההגיון שבדבר, לא היה ספק שאכן כך יקרה, משום שהדברים נאמרו בתורה.

היהודים נושלו ממעמדם, ונלקחו מהם כל הזכויות האזרחיות. הוטלו עליהם מסים כבדים וארנונות, נגזר עליהם לשבת בגיטאות, ללבוש בגדים מיוחדים ולשאת אות קלון (טלאי צהוב) על בגדיהם. נגזרו עליהם גזרות גירוש וגזרות שמד, ייסורי אינקוויזיציה ושריפת התלמוד. מפעם לפעם העלילו עליהם עלילות שונות ומרושעות: עלילות דם, חילול 'החלה הקדושה', הרעלת בארות, שיתוף פעולה עם האויב ועוד. לא אחת אמרו היהודים באנחה: 'מי יתן, ולא היינו מגיעים לימים אלו! מי יתן, ויכולנו לחזור לצרות של אתמול, ולא היינו רואים את הצרות ואת התלאות המתחדשות היום'. בכך נתקיימה בהם התוכחה הכתובה בתורה: "בבוקר תאמר: מי יתן ערב' ובערב תאמר: מי יתן בוקר" (דברים כ"ח, ס"ז).

הגורל הגלותי מופיע במספר מקומות במקרא, ומתוכם אנו יכולים לדלות פרטים נוספים שגם הם התקיימו במרוצת השנים. במקום אחד (דברים ל"ב, ל') התורה קוראת לנו להשכיל ולהתבונן בפשר התופעה המופלאה:

"איכה ירדוף אחד אלף, ושניים יניסו רבבה, אם לא כי צורם מכרם, וה' הסגירם". לא במקרה ראינו אצל היהודים בגלות תופעות של בריחה בלתי מוסברת. הדבר היה פרי תכנון מגבוה, והמתכנן גם הודיע זאת מראש. היתה זו אחת מקללות הגלות, כפי שהמקרא מודיע ומזהיר: "והנשארים בכם והבאתי מורך בלבבם בארצות אויביהם, ורדף אותם קול עלה נדף, ונסו מנוסת חרב - ואין רודף. וכשלו איש באחיו כמפני חרב - ורודף אין" (ויקרא כ"ו, ל"ו).

ייסורים אלו מורים על ייחודו של העם. יחס סתמי אינו מביא להתייחסות כה מיוחדת לאורך תקופה כה ארוכה. דווקא רוממות העם, דווקא הציפיות הגדולות ממנו, הן שהביאו בעקבותיהן את הסבל ממרומים. העם הזה, כאשר הוא מכזיב את הציפיות ואינו ממלא את הייעוד, הוא נענש קשות. לא ייפלא איפוא שדווקא הייסורים הם הנוסכים בלב את התקוה הגדולה. הם מעודדים ומחזקים ומלמדים שהעם היהודי יישאר חי וקיים לעד, וברצות ה' יצעיד את כל עמי תבל לתיקון מלא של הבריאה כולה בעת שיבוא לציון גואל.

בניית אתרים