האות תָּו

 
אותיות נוספות
האות אָלֶף
האות בֵּית
האות גִּימֶל
האות דָּלֶת
אותיות נוספות
האות וָאו
האות זַיִּן
האות חֵית
האות טֵית
האות יוּד
האות כָּף
האות לָמֶד
האות מֵם
האות נוּן
האות סָמֶך
האות עַיִן
האות פֵא
האות צָדִי
האות קוּף
האות רֵיֹש
האות שִׁין
אותיות נוספות

 

אמת מול שקר

בסדר האל"ף-בי"ת האות ש' היא שכנתה של האות ת', אולם מבחינת סמליותן של האותיות, מפריד ביניהן עולם ומלואו. האות ש' מסמלת את השקר, ואילו האות ת' מסמלת את האמת (מסכת שבת דף ק"ד, א'). בניגוד לאותיות הקודמות, את המלה אמת מסמלת דווקא האות האחרונה שלה, האות ת' (אמת). דבר זה מרמז על טבעה של האמת. תחילה היא עשויה להראות מעניינת פחות מן השקר ומושכת פחות ממנו, אולם לאחר ניתוח העובדות מתבררת האמת לאמיתה. ואף על פי שהדבר עלול להימשך זמן רב - סוף האמת לצאת לאור.

התלמוד מרחיב את הדיון במילה 'אמת' ושואל: "מאי טעמא שקר מקרבן מיליה, אמת מרחקא מיליה?" כלומר, מדוע אותיות המילה שקר סמוכות הן זו לזו בסדר האל"ף-בי"ת, בעוד שהאותיות המרכיבות את המלה אמת מרוחקות מאד זו מזו - הא' והת' בשני הקצוות והמ' בתווך?

התשובה היא - השקר מצוי מאד, ואילו האמת נדירה. והתלמוד מוסיף לשאול: מדוע האותיות ש' ק' ר' עומדות על רגל אחת, ואילו האותיות א' מ' ת' יציבות, וכל אחת מהן עומדת על שתי רגליים? הגמרא מסבירה, שדבר זה בא ללמדנו, שהאמת היא בת קיימא, ואילו לשקר אין קיום. השקר - "כל אות ואות שבו עומדת על רגל אחת", בעוד האמת "מושכבין תחתיה אותיותיה כמין לבינה". רעיון זה בא לידי ביטוי במשפט המקובל: "שקר אין לו רגליים". 

כח האמת

כבר ראינו שאת האמת מסמלת דווקא האות האחרונה שבה – האות ת', שכן כוח האמת טמון בתוצאות. לפיכך, האות המתאימה ביותר לסמל את ייעודו הסופי של האדם, היא האות תיו (מן השורש ת-ו-ה - להתוות, לסמן).

אחד הפירושים לפסוק: "ראש דברך אמת" מייחס את הפסוק לבריאת העולם. שלוש המילים הראשונות המתארות את הבריאה הן: "בראשית ברא אלהים" (בראשית א', א'). סופי התיבות של מילים אלה הם – 'אמת', אולם המילה מופיעה שלא כסדרה. לעומת זאת, לאחר גמר ששת ימי הבריאה נאמר: "ברא אלהים (בשביל האדם) לעשות" (שם ב', ג'). כאן מהווים סופי התיבות את המילה 'אמת' בסדר הנכון. האמת מופיעה כסדרה רק לאחר שנסתיימו ששת ימי הבריאה, וזאת כדי להראות לאדם, שניתן להשיגה רק על ידי מאמץ.

האמת היא נצחית, אינסופית, ומקיפה את כל העולמות. גם האותיות המרכיבות את שמה מקיפות את האל"ף-בי"ת כולו. הא' ניצבת בראש, המ' במרכז והת' בסוף. האות האמצעית במילה אמת - מ' (המייצגת את מלכות ה'), מלווה בשלוש עשרה אותיות מכל צד (כולל חמש האותיות הסופיות). וביחד הן עשרים ושש האותיות הסובבות את המלך, מרמזות לשמו הקדוש. מפעים הדבר, שהגימטריה של השם הקדוש אף היא עשרים ושש!

א ב ג ד ה ו ז ח ט י כ ך ל מ ם נ ן ס ע פ ף צ ץ ק ר ש ת


ת' - תו לחיים

כאשר גזר ה' שתחרב ירושלים, נעשה שימוש באות ת' להכרזה על גזר הדין האלוקי. הנביא יחזקאל ראה בחזונו, כי ה' ציווה על המלאך גבריאל להתוות תו על מצחיהם של תושבי ירושלים. זאת כדי להבדיל בין הצדיקים אשר יזכו לחיי העולם הבא, לבין הרשעים שנגזרה עליהם כליה בעולם הזה ובעולם הבא. על מצחיהם של הצדיקים נכתבה האות ת' בדיו, כאומרת: "תחיה", ואילו על מצחיהם של הרשעים נכתבה האות ת' בדם, לציין גזר דין מוות - "תמות" (מסכת שבת דף נ"ה, א').

מא' עד ת'

בלשון הקודש מדגישים מלה מסויימת על ידי כך שמקדימים לה את ה"א הידיעה. לשם הדגשה נוספת, יש שמוסיפים גם את המלה 'את'. מילה זו מורכבת מן האות הראשונה של הא"ב ומן האות האחרונה שלו, ולכן היא מסמלת שלמות ללא רבב. בפסוק הראשון המדבר על בריאת העולם נאמר: "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" (בראשית א', א'). המלה 'את' באה לציין שהיקום נברא מושלם, ללא כל פגם – מאל"ף ועד תי"ו.

הברכות המפורטות, המובטחות למקיימי מצוות התורה (ויקרא כ"ו, ג'-י"ג), פותחות באות א – "אם בחקתי תלכו", ומסיימות באות ת – "ואולך אתכם קוממיות". דבר זה מצביע על כך שהמצוות הן מושלמות, כפי שמושלם הוא היקום המתקיים בזכות המצוות (מהר"ל נצח ישראל, י"ד). נקודה נוספת הנלמדת מכך היא, שהברכות שיזכו להן מקיימי המצוות, אף הן מושלמות ומקיפות הכל.

גם כשהתורה מציבה בפנינו את חופש הבחירה בין הברכה לבין הקללה (דברים י"א, כ"ו-כ"ח), היא נזקקת למילת ההדגשה 'את'. אולם מילה זו מופיעה אך רק בנוגע לברכה: "את הברכה אשר תשמעו אל מצוות ה' אלהיכם".
לעומת זאת, על הקללה, נאמר: "והקללה, אם לא תשמעו". בעל "הטורים" מבאר כי המלה "את" מקשרת בין הברכה שבספר "דברים" לבין הברכות המפורטות בספר "ויקרא", מאל"ף ועד תי"ו. לעומת זאת, האות ו' הפותחת את המילה 'והקללה', מקבילה לאות ו' הפותחת את התוכחה שבפרשת בחוקותי: "ואם לא"... והאות ה' במילה 'והקללה' מקבילה לאות ה' המסיימת אותה: "בהר סיני ביד משה". ללמדך, כי הקללות הולכות ומתמעטות, שהרי האות ה' המסיימת קודמת לאות ו' הפותחת בסדר האל"ף-בי"ת. לעומת זאת, הברכות נותרות תמידיות ומקיפות את הכל - מא' ועד ת'.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים