האות פֵא

 
אותיות נוספות
האות אָלֶף
האות בֵּית
האות גִּימֶל
האות דָּלֶת
אותיות נוספות
האות וָאו
האות זַיִּן
האות חֵית
האות טֵית
האות יוּד
האות כָּף
האות לָמֶד
האות מֵם
האות נוּן
האות סָמֶך
האות עַיִן
האות פֵא
האות צָדִי
האות קוּף
האות רֵיֹש
האות שִׁין
אותיות נוספות

 

פ' כפופה ופ' ארוכה (סופית)

לאות זו שתי צורות: פ' כפופה המופיעה באמצע המילה או בתחילתה, ו-ף' ארוכה, סופית, המופיעה בסוף המילה. שתי צורות אלו מתפרשות כסמל לשתיקה ולדיבור. וכך אומר התלמוד: "פ' כפופה, ף' פשוטה - פה פתוח, פה סתום" (מסכת שבת דף ק"ד, א'). כלומר, כשם שיש אות פ' פתוחה ואות ף' סתומה, כך גם פיו של האדם צריך להיות לעתים פתוח ולעתים סגור.

האות פ' מורכבת מ-כ' המייצגת כלי, בית קיבול, ובתוכו נמצאת האות י', המרמזת לרוחניות. ה-י' שבתוך ה-כ' מסמלת את 'עשרת הדברות' הנמצאות בתוך ארון הברית, את הנשמה הכבולה בתוך הגוף ואת המשיח הכלוא ומנוע מלפעול עד הזמן שיתיר לו ה' להתגלות ("מגן דוד").

י', כאמור, מסמלת רוחניות. העובדה שהיא נמצאת בתוך פ' רומזת גם לכך, שעל הפה לבטא רק דברים שבקדושה, ענינים רוחניים.

כוחו של הדיבור

האות פ' מייצגת את איבר הדיבור, את הפה. על בריאת האדם נאמר: "ויפח באפיו נשמת חיים, ויהי האדם לנפש חיה" (בראשית ב', ז'). את המלים "לנפש חיה" מתרגם אונקלוס: "לרוח ממללא" (מדברת). אמנם גם הבהמות והחיות נקראו "נפש חיה", אך הפרט העקרוני המבדיל ביניהן לבין האדם הוא "שנתווספו לו דעה ודיבור".

הפה הופך את האדם ליצור אנושי שבכוחו להגשים את תכלית בריאת העולם - לשיר את שבחי הבורא ולעסוק בתורתו. המשורר אומר (תהלים קט"ו, י"ז): "לא המתים יהללו י-ה". לעומת זאת, החיים מסוגלים להלל את ה' על ידי כוח הדיבור. כוח זה מעניק לאדם את הדרגה הגבוהה ביותר בין ארבעת סוגי הנבראים: דומם, צומח, חי ומדבר. באמצעות הדיבור יכול האדם לבטא את הגיגי הנפש ואת רעיונותיה ולהעבירם לאחרים. מובן איפוא, שהדיבור הוא הבסיס לכל חברה אנושית. כל מעשה ופעולה, ויהיו אלו במישור הרוחני, הגשמי או הרגשי, לא יצאו מן הכוח אל הפועל, אלא אם כן ימצאו את ביטויים במילים, כדרך שמנסח זאת המהר"ל: "העין היא התחלה... הפה גומר, שהוא מוציא את הדיבור לפועל". 

המספר שמונים

 ערכה של האות פ' בגימטריה הוא שמונים. חז"ל מגדירים אדם בגיל זה במילים: "בן שמונים לגבורה" (מסכת אבות ה', כ"ד). דבר זה מרמז על גבורה רוחנית המאפשרת לשלוט בדחפים הגשמיים. בגיל זה האדם מגיע לבגרות המאפשרת לו להגיע לשליטה עצמית מלאה.

בגיל שמונים נבחר משה רבנו להיות השליח אשר יעביר את תורת ה' לעמו. בזכות התורה הוא זכה לברכה מיוחדת של התחדשות, ושל רעננות. באותה שעה הוא גם נרפא מהמום שבדיבורו.

ע' ו-פ

בסדר האל"ף בי"ת קודמת הע' לפ', שכן, ראשית העין רואה את הדברים, ולאחר מכן הפה מבטא את המחשבות. יש מקום אחד שהוחלפו בו מקומותיהן של שתי אותיות אלה. בספר איכה, המקונן על חורבן ירושלים ובית המקדש, נכתבו הפסוקים בארבעת הפרקים הראשונים בסדר אלפביתי. בשלושה מתוך פרקים אלה קודמת האות פ' לאות ע', במקום שתבוא אחריה.

תופעה חריגה זו מרמזת על המצב ששרר בזמן חורבן בית המקדש. בית המקדש חרב, משום שהעם סטה מדרכי ה' ולא בטח בו. הוא הלך בדרכי המרגלים, אשר שבו משוט בארץ והכריזו: "לא נוכל לעלות אל העם... ארץ אוכלת יושביה היא" (במדבר י"ג, ל"א-ל"ב). חז"ל דיברו על חוסר האמונה של המרגלים ושל בני דור החורבן, וראו בשינוי סדר האותיות ע' ופ' רמז לדבר. וכך אמרו חז"ל: "מפני מה הקדים פ"א לעי"ן? מפני מרגלים שדיברו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם" (סנהדרין ק"ד, ב').

עם כל זאת, בפרק הראשון של איכה האותיות ע' ופ' מופיעות כסדרן, כדי ללמדנו את הכלל שהראייה - עין, קודמת לדיבור – פה, וזוהי דרך התיקון של החורבן, הדרך המביאה לבניינו המחודש של בית המקדש.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים