האות מֵם

 
אותיות נוספות
האות אָלֶף
האות בֵּית
האות גִּימֶל
האות דָּלֶת
אותיות נוספות
האות וָאו
האות זַיִּן
האות חֵית
האות טֵית
האות יוּד
האות כָּף
האות לָמֶד
האות מֵם
האות נוּן
האות סָמֶך
האות עַיִן
האות פֵא
האות צָדִי
האות קוּף
האות רֵיֹש
האות שִׁין
אותיות נוספות

 

מ' פתוחה ומ' סגורה (מ' סופית)

לאות מ' שתי צורות. במ' הפתוחה משתמשים בכל מקום במילה, מלבד מאשר בסוף המילה. שם היא מופיעה כ-ם' - מ"ם סגורה או מ' סופית. בספרות המדרש והקבלה מייצגות שתי אותיות מ"ם אלו שני היבטים - מלכות ה' וממשלת ה'.

ה-מ' הפתוחה מצביעה על הנגלה, על החלק של הנהגת ה' בעולם הנראה לעין בבהירות. ה-מ' מורכבת מעוקץ הפונה כלפי מעלה ומכריז על מלכות ה', ומחלק נוסף, כפוף. חלק זה מתאר הרכנת ראש לפני ה' והתבטלות לפניו מתוך הכרה בגדולת מלכותו.

ה-ם' הסופית, הסגורה, מרמזת לחלק של הנהגת הבורא הנשגב מבינתנו, לחלק הנסתר, אשר לפניו אנו מכניעים את עצמנו באופן טבעי, מתוך אמונה תמימה וללא חקירות.

כאשר הן מצטרפות יחדיו, מהללות המ' הפתוחה והם' הסגורה את הנהגת הקב"ה בשלמות. הדברים רמוזים במילותיו של דוד המלך: "מלכותך מלכות כל עולמים, וממשלתך בכל דור ודור" (תהילים קמ"ה, י"ג). שני ביטויים אלה – מלכות וממשלה, מייצגים את שני ההיבטים של הנהגת ה' בעולם, את הנגלה ואת הנסתר. מלכות הינה הנהגה גלויה, בעוד שהממשלה מבטאת את השלטון הפנימי.

יתר על כן, מידתו של הקב"ה – מידת הרחמים, מתגלה בשתי דרכים שונות. היא מתגלה בשפע הברכה שה' משפיע מידו הפתוחה על עולמו. על דרך זו רומזת האות מ' הפתוחה. ה-ם' הסופית, הסגורה, מצביעה על כך, שהקב"ה ברוב רחמיו עוצר (סוגר) את מידת הדין ומונע ממנה לפעול.

במילה 'וממשלתך' רומזת ה-מ' הראשונה על הדרך הראשונה, וה-מ' השנייה מתפרשת כאילו היתה מ"ם סגורה (ומםשלתך), שכן היא סוגרת את ההברה. ה' מנהל את העולם במידת טובו בשתי הדרכים, ושתיהן רמוזות במלה זו.

המים העליונים והמים התחתונים

גם במלה מים מופיעות שתי אותיות מ"ם, המ' הפתוחה והמ' הסגורה, וזאת כנגד שני חלקי החכמה: כנגד החלק הניתן להשגה וכנגד החלק שאינו ניתן להשגה. בזמן הבריאה חילק ה' את המים שבעולם לשני חלקים, כפי שנאמר: "ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע, ובין המים אשר מעל לרקיע" (בראשית א', ז'). מהותם של המים העליונים היא מעבר להשגתנו. כמו המ"ם הסגורה שבמילה מים - אף שערי הבנתם סגורים לפנינו. לעומת זאת, המים התחתונים שעל הארץ - הימים, האגמים והנהרות, גלויים לעינינו כמו המ"ם הפתוחה.

מן הראוי לבאר שגם כאשר המים מתאדים ועולים אל האטמוספירה, ושם הם הופכים לעננים וחוזרים לארץ בצורת גשם, זהותם אינה משתנה, עדיין הם מהווים חלק מהמים התחתונים, הגלויים, ואפשר לעמוד על טיבם. המים העליונים כוונתם למים העלומים מאיתנו, אלו שהופרדו במעשה בראשית.

הנגלה והנסתר שבתורה

כפי שנתבאר לעיל, מ' פתוחה מייצגת את החלק הנגלה שבתורה, ואילו ם' סתומה מייצגת את חלקה הנסתר. יחד עם זאת לשמה של האות מ"ם יש תכונה מיוחדת. לשתי האותיות המרכיבות את שמה – מ"ם, צליל זהה. פרט זה הינו היסוד לדבריהם של חכמי הקבלה, שלעתים האות מ' הפתוחה מרמזת לנגלה ולנסתר כאחד. בספר ה"זוהר" מצויין שהאות מ' מסמלת הן את משה רבנו והן את המשיח, כלומר, הן את החלק הנגלה שבתורה והן את החלק הנסתר שבה.

מ' פתוחה רומזת למשה, שהרי הוא זה שהחל לחשוף את חכמת התורה האינסופית לפני בני האדם באופן שיוכלו להבינה. לעומתה, מ' סגורה רומזת למשיח. החלק הנסתר של התורה יתגלה על ידי המשיח, אשר גם זמן בואו - הקץ, נסתר הוא מבני האדם (רש"י, בראשית מ"ז, כ"ח). 

גלות

גם דברי הימים של העם היהודי באים לידי ביטוי ב-מ' הפתוחה וב-ם' הסתומה. הגלות והגאולה – שניהם רמוזים בה. בראש שמה של מצרים, מקום הגלות הראשונה של עמנו, ניצבת מ' פתוחה. שכן, בתחילה היתה מצרים פתוחה. בני ישראל התקבלו בה בחמימות ויכלו לנוע בה בחופשיות, לבוא אל הארץ ולצאת ממנה. לעומת זאת, האות ם' הסגורה, שבסוף המלה מצרים, מראה על כך, שבסופו של דבר נסגרו בני ישראל במצרים, נלכדו בה ושועבדו ללא אפשרות בריחה.

המספר ארבעים ביהדות

הגימטריה של האות מ' היא ארבעים. מספר זה המציין את משך הזמן הנחוץ לתהליך של הבשלה להוצאת פירות. דוגמאות רבות לדבר: בתהליך התפתחותו של העובר, הצורה האנושית מתהווה במשך ארבעים יום (מסכת בכורות דף כ"א, ב'). בדור המבול, כאשר השחית כל בשר את דרכו על הארץ, נענשו בני האדם במבול שנמשך ארבעים יום וארבעים לילה (בראשית ז', ד'), מידה כנגד מידה, שכן אנשי דור המבול בחטאם "קלקלו להטריח את יוצרם לצור צורות ממזרים". גם הגימטריה של המלה גזל, אחד החטאים הקשים שדור המבול הדרדר אליהם, היא ארבעים.

לאחר שעלה משה להר סיני, הוא שהה בשמים ארבעים יום וארבעים לילה, משוחרר מכל צורך גשמי. "לחם לא אכל, ומים לא שתה" (שמות ל"ד, כ"ח). במשך זמן זה התעמק משה רבנו, הנביא הגדול ביותר שקם לעם ישראל, במשמעות העמוקה הטמונה בתורה, הן בתורה שבכתב והן בתורה שבעל פה, והיה למקבל התורה. במשך ארבעים יום למד משה את התורה בשמים, עד שהיא הבשילה בתוכו, ויכול היה למוסרה לבני ישראל.



תגובות הוסף תגובה
1.יפה מאודמנחם12/11/07
בניית אתרים