האות כָּף

 
אותיות נוספות
האות אָלֶף
האות בֵּית
האות גִּימֶל
האות דָּלֶת
אותיות נוספות
האות וָאו
האות זַיִּן
האות חֵית
האות טֵית
האות יוּד
האות כָּף
האות לָמֶד
האות מֵם
האות נוּן
האות סָמֶך
האות עַיִן
האות פֵא
האות צָדִי
האות קוּף
האות רֵיֹש
האות שִׁין
אותיות נוספות

 

צורת האות ומשמעותה

שמה של האות כ"ף ניתן לה בגלל צורתה הכפופה, כ"ף מלשון כפוף. ואמנם, חפצים רבים, שיש להם צורה כפופה, שמם הוא כ"ף. נביא לכך מספר דוגמאות מן הפסוקים. בעניין קרבנות הנשיאים נאמר "כף אחת עשרה זהב מלאה קטורת" (במדבר ז', י"ד). על כף היד נאמר בפסוק: "יגיע כפיך כי תאכל" (תהילים קכ"ח, ב'). על כף הרגל נאמר: "ורגליהם ככף רגל עגל" (יחזקאל א', ז'). על כפות תמרים נאמר: "פרי עץ הדר כפות תמרים (לולב)" (ויקרא כ"ג, מ'): על כף הירך נאמר: "ותקע כף ירך יעקב" (בראשית ל"ב, כ"ו).

בהמשך הדברים נסביר את משמעותה של האות כ"ף לאור צורתה הכפופה.

שלושה כתרים

האות כ' מציינת את המלה כתר. "שלושה כתרים הם: כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות; וכתר שם טוב – עולה על גביהן" (אבות ד', י"ז).

שלושה מכלי המקדש היו מעוטרים ב"זר זהב סביב": הזר על ארון העדות (שמות כ"ה, י"א) מרמז לכתר תורה, הזר על שולחן הפנים (שם, כ"ד) מרמז לכתר מלכות, והזר על מזבח הקטורת (שם ל, ג) מרמז לכתר כהונה (שמות רבה ל"ד, ב', רש"י). הכלי הרביעי שהיה בתוך ההיכל בבית המקדש – מנורת הזהב, מרמז לכתר שם טוב, וכלשונו של שלמה המלך: "טוב שם משמן טוב" (קהלת ז', א'). אף שהמנורה לא עוטרה בזר זהב סביב, הרי שלמילה מנרה (בכתיב חסר כפי שהיא מופיעה במספר מקומות בתורה) גימטריה זהה לגימטריה של המלים: "זר זהב סביב" (295).

כוונתו המקורית של הקב"ה היתה, שכל יהודי יתעטר בשלושת הכתרים, כפי שנאמר בספר שמות (י"ט, ו'): "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". אם כל יהודי היה עושה את כל מעשיו לפי רצון ה', הוא היה זוכה להתעטר בכתר תורה, בידיעת התורה ובהוראתה, בכתר כהונה, שהוא כתר עבודת ה', ובכתר מלוכה, בהיותו שולט על יצריו ומנהיג את הברואים לאמונה בה', וכפי שאומר הנביא ישעיה (ס"א, ו'): "ואתם כהני ה' תיקראו, משרתי אלקינו ייאמר לכם" (רש"ר הירש).

לכל יהודי ניתנו ברמה העקרונית תכונות נפש שבעזרתם הוא יוכל לעבוד את עבודת בית המקדש. יתרה מזאת, כאשר הכריזו כל ישראל למרגלות הר סיני על רצונם לקבל את התורה ללא כל תנאים, באומרם "נעשה ונשמע" (שמות כ"ד, ז'), זכה כל אחד ואחד מהם לכתר תורה. נוסף לכך, קשרו מלאכי השרת לכל אחד ואחד מישראל שני כתרים, בזכות נכונותו לשמור את שני חלקי התורה – מצוות עשה ומצוות לא תעשה (מסכת שבת פ"ח, א'). שני כתרים אלו מסמלים את כתר הכהונה ואת כתר המלכות. לאחר חטא עגל הזהב "ירדו מלאכי חבלה ופירקום מהם" (שם). שוב לא היו כתר הכהונה וכתר המלכות בהישג ידו של כל פרט, אולם הם נותרו נחלתה של האומה ככלל. הכהונה ניתנה לזרע אהרן, והמלוכה - לשושלת בית דוד.

סמליות כפולה

רעיונות נוספים למדנו על סמליות האות כ'. לאות זו סמליות כפולה. מחד גיסא, היא מייצגת את כף היד המשמשת כבית קיבול, ומאידך גיסא, היא מייצגת את תכולתו של אותו בית קיבול, כמבואר בהמשך. כף מסמלת גם פוריות והישגים המגיעים על ידי מאמצים פיזיים או נפשיים, שלא כמו האות י', המייצגת כוח, קניין ואחיזה ברכוש (אבן עזרא תהילים ע"ג, י"ג).

ברכת ההבדלה במוצאי שבתות עוסקת במעבר מקודש לחול. כדי להצביע על ההבדל שבין אור לחושך, אנו פותחים את כף היד וסוגרים אותה אל מול אור הנר. היד הפתוחה מסמלת את מנוחת השבת החופשית מעבודה, ולאחריה באה פעולת סגירת כף היד המבטאת נכונות לפעולה ולרכישה, נכונות לשוב אל עולם המעשה והעבודה (מהר"ם מרוטנברג).

המלה כף מתארת גם כלי קיבול המלא לעתים תכולה יקרת ערך, כמו בפסוק: "כף אחת, עשרה זהב, מלאה קטורת" (במדבר ז', כ'). פסוק זה נתפרש על ידי רב סעדיה גאון על דרך הדרש:

כף אחת מציינת יד אחת – זו התורה שבאה מידו של הא-ל האחד; עשרה זהב – 'עשרת הדברות'; מלאה קטורת – שש מאות ושלוש עשרה מצוות, הרמוזות ב'עשרת הדברות' וכלולות בהן (ראה רש"י שמות כ"ד, י"ב).

פסוק זה נדרש גם על שכרו של אדם הנותן צדקה מפרי עמלו. הברכות אשר יוענקו לו, ימלאו את כל חסרונו ויעשו אותו עשיר (על פי קהלת רבה י', ט'). וכך פירושו: "כף" – היד הנותנת; "אחת - עשרה" – אחד מתוך עשרה (מעשר); "זהב מלאה קטורת" - מלאה בזהב ובקטורת. הצדקה מכפרת ומקרבת את האדם לה' כריח ניחוחה של הקטורת. 

כ' כפופה וכ' זקופה

כאשר האות כ' מופיעה בסוף מילה, משתנה צורתה מ-כ' כפופה ל-ך' סופית - אות זקופה וארוכה. עובדה זו מצביעה על כך שאדם המצליח לכופף את יצריו ולשלוט בהם, כפי שמסמלת האות כ' הכפופה, יזכה לסיוע אלוקי ויוכל למצות את היכולת הטמונה בו, כמרומז ב-ך' הסופית, הזקופה, וכמו שנאמר (שמות ל"ג, כ"ב): "ושכותי כפי עליך", כלומר שכפו של ה' תתמוך ותרומם אדם זה.

לפי דעת אחד התנאים, חייב השופר שתוקעים בו בראש השנה, להיות בעל צורה כפופה. השופר מעורר אותנו לשים לב לחיוב המוטל על האדם לכוף (לכופף ולהנמיך) את יצרו הרע כתנאי ראשון לחזרה בתשובה. לעומת זאת, השופר, שתקעו בו אחת לחמישים שנה כדי לבשר על שנת החמישים – שנת היובל, היה ארוך וישר כסמל לחירות (מסכת ראש השנה כ"ו, ב').

בראש השנה אנו מקדימים לתקיעת השופר את הפסוק: "כל העמים תקעו כף" (תהילים מ"ד, ב'). ערכה המספרי של המלה כף הוא מאה, ויש בו רמז למאה תקיעות השופר שאנו תוקעין בראש השנה.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים