האות זַיִּן

 
אותיות נוספות
האות אָלֶף
האות בֵּית
האות גִּימֶל
האות דָּלֶת
אותיות נוספות
האות וָאו
האות זַיִּן
האות חֵית
האות טֵית
האות יוּד
האות כָּף
האות לָמֶד
האות מֵם
האות נוּן
האות סָמֶך
האות עַיִן
האות פֵא
האות צָדִי
האות קוּף
האות רֵיֹש
האות שִׁין
אותיות נוספות

 

ז' – מאבקי חיים ואיזון

פירושו של השם זין הוא נשק. אין זה צירוף מקרים בלבד שהאות ז' מייצגת הן את הפרנסה והן את החימוש. שני עקרונות אלה קרובים זה לזה. צורתה של האות ז' היא כשל רומח - רמז לכך, שלעתים האדם משיג את מזונו באמצעות מאבק. המלה 'לחם' קרובה גם היא למלה 'מלחמה', שכן לעתים קרובות מביא המאבק היומיומי של האדם על פת לחמו למלחמה בין איש לרעהו.

הלחם רומז גם למאבקו של האדם עם 'אמא אדמה', בנסותו להוציא ממנה את לחמו. במישור זה סכנה מרחפת עלינו, פן נשקע כליל בעמלנו עלי אדמות למען מזון – פרנסה, ולמען כלי זין - הגנה. השבת היא המונעת סכנה זו. בציווי על השבת נאמר:"ששת ימים תעבוד, ועשית כל מלאכתך, ויום השביעי שבת לה' אלוקיך, לא תעשה כל מלאכה" (שמות נ', ט').

זמנו של המאבק הקבוע של האדם להשגת שליטה בעולם ופיקוח על סביבתו הוא רק במשך ימות החול. בכניסת השבת חדל כל עם ישראל ממלאכה ופורש למנוחה. הדבר נעשה מתוך ביטחון מוחלט בא-ל "הזן את הכל". מנוחת השבת מעידה, שעם ישראל נשמע לחוקי התורה ושולל את התפיסה של: "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" (דברים ח', י"ז). על ידי שביתה מכל פעולה גשמית ביום השבת עם ישראל מבטא את הערצתו לבורא העולם ומנהיגו. על ידי כך אין הוא נסחף ללא הבחנה לכיוון החומר, אלא הוא מצליח לשמור על אוצרותיו הרוחניים.

המספר שבע, המבטא רוחניות, חוזר ונשנה פעמים רבות לאורכו של לוח השנה היהודי: שבעה ימים בשבוע, שבעה ימים בחג הפסח, שבעה ימים בחג הסוכות. תקופת ספירת-העומר מחולקת לשבעה שבועות; מחזור של שבע שנים מסתיים בשנת השמיטה - שנת שבתון, שאסורה בה רוב הפעילות החקלאית; ואחרון חביב, מחזור של שבע שמיטות מוביל לשנת החמישים - שנת היובל. ללמדנו, שאנו סובבים במעגל שמרכזו רוחני, והוא המקנה זכות קיום לעולם הגשמי הסובב אותנו.

ז' – רוחניות וייחודיות

ערכה המספרי של האות ז' הוא שבע. המספר 7 מסמל את הערכים הרוחניים שהם תכלית הבריאה, ערכים שלמען הגשמתם נברא העולם. ה' ברא את העולם בששה ימים, ונח ביום השביעי. יום זה, יום השבת, הינו יום רוחני. העולם הגשמי מיוצג על ידי המספר 6, כמספר הימים שארכה בריאתו. אולם, כידוע, הבריאה הסתיימה רק עם בוא היום השביעי. ביום זה יכול האדם לנוח מהמרוץ הבלתי פוסק אחר עניינים גשמיים, להתעלות לפסגות רוחניות ולהגיע לדבקות בה'.

השבת היא עדות נצחית לכך, שהיקום, כביר ועצום ככל שיהיה, מסוגל להתקיים רק אם יבססו את קיומו על ערכים רוחניים. ערכים רוחניים אלו מיוצגים על ידי המספר שבע. מספר הנמצא מעל המספר שש המסמל את הטבע.

ייחודו של המספר שבע משתקף גם בסגולותיו המתמטיות. בשיטת הספירה העשרונית, שהתורה משתמשת בה, יש למספרים 7 ו-1 שתי תכונות מתמטיות משותפות: (א) אף לא אחד מהם מהווה תוצאה של מכפלה של שני מספרים שלמים אחרים, מלבד המספר עצמו ו-1, (ב) אף לא אחד מהם נחשב לגורם של אחד מן המספרים האחרים שבין אחד לעשר. 1 ו-7 הם המספרים היחידים בין 1 ל-10 שיש להם תכונות אלה. מספרים אלו מבטאים בייחודיותם ובעובדה שהם לא מתחלקים, את אחדות ה' ואת מציאותו הרוחנית, את השכינה שהשרה ה' על הבריאה.

 

ז' – עיצוב הזהות האישית

ה'אני' של האדם מתבטא בתחומים שונים - בערכיו, בהשקפותיו, במטרותיו ובחזונו. בחיי האדם קיים מתח מתמיד בין ה'אני' שלו לבין הסביבה בה הוא חי. כל מאורע המתרחש סביבו משפיע עליו. במהלך חיי האדם מתעוררות אצלו תהיות רבות. לדוגמא, הוא שואל את עצמו, עד כמה עליו להתאמץ כדי להשתכר למחייתו? עד היכן עליו להרחיק נדוד כדי לפרנס את בני משפחתו? עם אלו אנשים עליו לבוא במגע? האם תנאי חייו הולמים את ציפיותיו מעצמו? אלו דברים עליו ללמוד מסביבתו? אלו השפעות עליו לדחות, כשאינו יכול לנטוש לחלוטין את המקום שהוא נמצא בו? זהו חלק קטן בלבד מרשימת השאלות האינסופית, שמולה ניצב כל אדם המפלס את דרכו בחיים. האדם נמצא במרכזה של מערכת מאורעות, שלעיתים קרובות מביאה אותו למבוכה מתמדת. מאורעות אלה מפתים ומאיימים, משכנעים ודוחים, נכנעים ומתמרדים.

בהשאלה ניתן לדמות מצב זה לששת הממדים – מזרח, מערב, צפון, דרום, מעלה ומטה - הסובבים כל בן אנוש באשר הוא. שישה כיוונים אלה הן ההשפעות הפועלות על האדם באורח מתמיד, ונמצאות מחוצה לו. הן מתקיימות במרחק מה מעצם מהותו, אך האדם תמיד מוקף בהן, ולעולם אינו חופשי מהן.

 הגורם השביעי הוא המרכז השליו של המערבולת. ה'אני' הפנימי הוא המטרה להשפעות אלה, ואינו חלק מהן. תכלית חייו של האדם להצליח בעיצוב זהותו העצמית ובשמירה עליה, תוך כדי עמידה בדרישות הרוחניות שהציב לעצמו. זהו האתגר התמידי הניצב בפניו.

ז' – "הזן את הכל"

האות ז' מייצגת גם את הבורא הזן את הכל "מקרני ראמים ועד ביצי כינים" (מסכת שבת דף ק"ז, ב'). הקב"ה מפרנס את כל הברואים, מהחיות הגדולות ורבות הכוח, ועד לחרק הזעיר ביותר בשלב שלפני לידתו. דאגה יומיומית זו לאספקת מזון לכל חי, היא אחת הפעולות הנשגבות של החסד האלוקי.

בתחילת הבריאה רצה הא-ל לספק את צורכי כל הנבראים ביקום ללא כל מאמץ מצדם. האדם נברא אחרון, ומצא לפניו עולם מושלם הממתין לבואו. וכך מובא בתלמוד: "אדם נברא בערב שבת (אחרון)... כדי שייכנס לסעודה מיד". אולם כאשר גורש 'אדם הראשון' מגן עדן בשל חטאו, נחרץ דינו: "בזעת אפיך תאכל לחם" (בראשית ג', י"ט). מעתה לא יכול האדם לצפות שברכת ה' תחול מאליה. עליו להשקיע מאמצים, ולעתים אף לסכן את חייו, כדי לכלכל את עצמו. עליו להזיע, ולעתים אף להיאבק נגד איתני הטבע, כדי להרוויח את פת לחמו. יש להדגיש, שלאחר שגורש האדם מגן עדן, אמנם נשתנה אורח חייו מן הקצה אל הקצה, אולם תוארו של ה' - "הזן את הכל", נותר בעינו, ללא שינוי. האדמה, אשר האדם מעבד אותה, ממשיכה לתת את יבולה, רק משום שה' מצווה עליה לעשות כן.

ו', ז'

לנוכח הקביעה שהאות ז' מציינת את נושא המזון, ניתן להסביר את סדר האותיות ו', ז'. האות ו' מסמלת את המידה השישית בסדר המידות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. מידת יסוד היא מידת הצדיק שומר הברית. מידה זו מיוחסת ליוסף הצדיק, שהוא השישי ברשימת הרועים: אברהם חסד, יצחק גבורה, יעקב תפארת, משה נצח, אהרון הוד, יוסף יסוד ודוד מלכות.

כאשר אדם משיג את מידת היסוד הוא זוכה להביא צדקה רבה לעולם, והעולם ניזון בזכותו. ואמנם, יוסף הצדיק היה גם יוסף שכלכל את העולם בשנות הרעב.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים