פרשת הדרכים של שעירי יום הכיפורים

יום הכיפורים הוא היום הקדוש ביותר בשנה. ביום זה המוני בית ישראל צמים ומתכנסים בבתי הכנסת לתפילה ולתחינה לפני ה'. בזמן שבית המקדש היה קיים, נעשתה ביום זה 'עבודת יום הכיפורים' על ידי הכהן הגדול. ככל העבודות שנעשו בבית המקדש, משמשת לנו גם עבודה זו כמורה דרך באורחות חיינו, זאת אם נשכיל לפענח את הסמליות הטמונה בה.

במרכז עבודת היום עמדו שני שעירים, עיזים זכרים. אחד מהם נשחט והוקרב על גבי המזבח, ואילו השני נשלח לעזאזל, למדבר שממה, שם הושלך מאחד הצוקים הגבוהים, נפל לתהום והתרסק.

הבה ננסה להבין: מדוע נבחרו למטרה זו דווקא עיזים, ולא כבשים או בני בקר? נראה שמין העיזים בכלל, והשעיר בפרט, מסמלים את העקשנות הטבעית, את הטבע שאינו 'מתכופף' לנוכח השפעה חיצונית ואינו נשמע לאיש.

הסמליות ברורה: בתוככי כל אדם מצוי לו 'שעיר' בזעיר אנפין. כל אחד מאיתנו ניחן בכח עמידה מול השפעות מבחוץ. תכונה איתנה זו מהווה למעשה את חוט השדרה של אישיות האדם, ובידו לנצלה כרצונו. זכה, נעשית לו תכונה זו לסם חיים. באמצעותה יהיה בכוחו לדחות בעקשנות ובעקביות את ההשפעות השליליות הבאות מבחוץ ומנסות לפתותו ולשכנעו לפנות אליהן. לעומת זאת, אם לא זכה, הוא יעשה שימוש בכח זה לרעה. באותה עקשנות הוא ידחה כל מרות שהתורה מטילה עליו, ויסרב לקבל עול תורה ומצוות, מפאת העובדה שעול זה מונע ממנו לנהל את חייו על פי רצונותיו.

שני שעירי יום הכיפורים מסמלים את שתי הדרכים הללו. מחד- עומד השעיר המוקרב על גבי המזבח בבית המקדש. הוא נשחט לשם אלוקים, ועל ידי כך הוא מקבל את קדושת הקרבן. גם אדם שבוחר להקדיש את ה'שעיר' שבו לשם אלוקים, זוכה שיתקדש גופו בקדושה אלקית. הקרבן האישי ישיג את המטרה, את הדבקות בבורא עולם.

ומאידך- ניצב השעיר לעזאזל. הוא אינו נשחט, מוציאים אותו מן המקדש כאשר הוא במלוא כוחותיו, ללא הגבלות כלשהן. דרכו פונה לעזאזל, אל המדבר שיד אדם לא נגעה בו, אל הטבע. בטבע המדברי אין חיי בחירה, אין התעלות, שם קובעים חוקי הטבע. שם מוצא השעיר את מותו - הוא נדחה מעל הצוק ואיבריו מתפרקים. סמליות יש בדבר: זוהי דרכו של מי שהטבע הפך לאדונו ולמורה דרכו, במקום שישמש אותו כעבד נאמן. סופו של אדם זה לטבוע במצולות החיים הטבעיים ולהתרסקות חסרת מטרה.

בכל שנה הדגימו לנו את שתי הדרכים, ועלינו לבחור ביניהן. בחירה זו קובעת את דרכנו, האם נבחר בדרך המובילה אל חיי קדושה וטהרה, או שמא נחטיא את המטרה.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים