הרמוניה מול עויינות

 


עשרת הדברות הופיעו בשמי האנושות לפני למעלה משלושת אלפים שנה. למרבה הפלא, לא איבדו צווים אלו את משמעותם גם בימינו.

האנושות התקדמה, תרבויותיה התפתחו. בתחום המחקר המדעי שברה האנושות שיאים, והקידמה הטכנולוגית הרעיפה שפע של רווחה. למרות כל זאת, האדם זקוק לאמת שבדברות אלו, עוד מעבר לאשר היה זקוק לה מעולם.

דווקא התקדמותו של האדם מפגינה את נצחיותם של צווי האלוקים שנאמרו במדבר. מסקנה זו מתבררת גם מהתייחסותם של חוקרים בני זמננו אל הדברות העתיקות. ניתן את רשות הדיבור לפסיכואנליטיקן הנודע, אריך פרום. כיצד הוא, מזווית הראיה שלו, בוחן את ההלכות הקשורות לשבת:

"למחשבה המודרנית אין בעיה עם מוסד השבת. הרעיון שעל האדם לנוח יום אחד בשבוע, מובן לנו מאליו. המטרה ההיגיינית-סוציאלית של השבת היא להעניק לעובד מנוחה גופנית ורוחנית, לה הוא זקוק, לבל יבלע כליל על ידי מלאכת יומו". הסבר זה, הוא ללא ספק, אמת. אולם אין הוא עונה על מספר שאלות העולות לנוכח חוקי השבת במקרא ובמסורת היהודית.

המלאכה שנאסרה בשבת אינה רק מלאכה כפי ההגדרה המודרנית למושג מלאכה. נאסרו גם מלאכות דוגמת יצירת אש בכל צורה שהיא, אפילו כאשר מטרתה לנוחות האדם, והדלקתה אינה דורשת כל מאמץ פיסי. גם לתלוש עשב בודד מן הדשא או פרח מן האדמה, אינם מלאכה במובן של מאמץ פיסי.

ניתוח מפורט יותר של משמעות סמל השבת יורה, כי אנו עוסקים עם קונצפציה של עבודה ומנוחה השונה מהשקפת עולמנו המערבית.

אם נתחיל בנקודה החיונית - תפיסת מושג העבודה המונח ביסוד המקרא והתלמוד - נבחין כי אין הכוונה למאמץ פיסי פשוט. ההגדרה היא זו: כל התערבות של האדם, בין אם זו התערבות בונה ובין אם זו התערבות הורסת, בעולם החומר, שמה – 'מלאכה'. לעומת זאת, 'מנוחה' פירושה מצב של 'שלום' בין האדם לעולם-הטבע הסובב אותו. האדם חייב לנטוש את העולם ולהשאירו ללא מגע יד. לא לשנותו בדרך כלשהי, לא על ידי בניה ולא על ידי סתירת בנין. גם השינוי הקטן ביותר המבוצע על ידי האדם במהלך טבע העולם, הינו חילול ה'מנוחה'. השבת היא ביטוי לשלווה השוררת בין האדם לטבע. כל צורה של מלאכה מערערת את האיזון: אדם-טבע.

עבודה מפרכת כחרישה או בניה, הינה מלאכה במובן המודרני שלנו, ואילו הדלקת גפרור ותלישת פרח הינם סמל להתערבות האדם במהלך הטבע, ומשום כך הם נחשבים להריסת השלום בין האדם לעולמו הטבעי.

השבת מסמלת מצב הרמוני מושלם בין אדם לטבע ובין אדם לאדם.

על ידי אי עבודה, שמובנה, אי נטילת חלק בשינוי המהלך הטבעי של הדברים, משתחרר האדם משלשלאות הטבע, מאזיקי הזמן, אף כי רק ליום אחד.

יום אחד בשבוע, הקובע את איכות שאר ששת הימים. יום אחד, המעלה את שאר הימים טפח מעל האפרוריות של חיי המעשה, השוקעים במאבק הבלתי פוסק של כל יחיד ויחיד להישרד...

יום אחד בשבוע, שבימינו גם הרחוקים מקיום מצוות התורה מגלים את חשיבותו, את משמעותו ואת ייחודו.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים