"אחד מששים שבנבואה"

במשך עשרים ושתיים שנה נעדר יוסף מבית אביו. מדוע לא שלח שליח או איגרת לבשר לו כי הוא חי, וכי הוא מונה כמשנה למלך במצרים? האם אלמלא היו האחים יורדים למצרים, לא היה יוסף מתגלה לאביו עד יום מותו?

ושאלה נוספת: האחים לא זיהו את יוסף, מפני שכאשר יצא מבית אביו היה צעיר, ועתה עיטרה חתימת זקן את פניו. אך בכל זאת יכול היה יוסף לזהותם. מדוע לא מיהר לחשוף את זהותו בפניהם ומדוע לא פרש מיד בשלום אביו הזקן?

שני החלומות של יוסף המסופרים בתורה בפרשת וישב, מתקיימים במלואם. חכמינו אמרו על כך, כי החלום הוא אחד משישים שבנבואה. כלומר, בחלום גנוזים רמזים הצופנים מידע על העתיד. זו הסיבה שיוסף מבקש מאחיו: "שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי" (בראשית ל"ז, ו').

חלומותיו של יוסף היו בבחינת נבואה שחזתה את אשר יתרחש בעתיד. בחלום הראשון אומר יוסף לאחיו: "והנה אנחנו מאלמים אלומות בתוך השדה, והנה קמה אלומתי וגם ניצבה, והנה תסובינה אלומותיכם ותשתחוינה לאלומתי" (בראשית ל"ז, ו'). בחלום זה חלם יוסף על אלומות התבואה של האחים המשתחוות לאלומתו. לא האחים השתחוו, כי אם האלומות שאלמו בשדה. יש כאן רמז לכניעתם של האחים ליוסף, לא בשל הכרתם במלכותו, אלא בשל הזדקקותם בשנות הרעב לאוצרות התבואה שבמצרים, שיוסף היה ממונה עליהם. הרעב הקיף את כל הארצות הסמוכות למצרים, ורק במצרים נאגר מזון רב שנמכר להמונים. יוסף, המשנה למלך, היה הממונה על התבואה, והאחים השתחוו לו בבואם אליו.

נציין פרט נוסף. בירידה למצרים שמטרתה - קניית תבואה, לא השתתף יעקב אבינו. גם בלהה, הנזכרת בחלום השני, לא השתתפה. רק האחים נכנעו לפני יוסף, בשל תבואתו. פרטי החלום הראשון מדוייקים מאד.

בחלום השני אמר יוסף: "והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי" (שם ט'). בירידה האחרונה למצרים, לאחר שיוסף הזדהה לפני אחיו, ירדו גם אביו וגם בלהה אומנתו, שגידלה את יוסף לאחר מות רחל אמו. עתה קיבלו כולם את מלכותו ברצון. הם השתחוו לו מתוך הכרה, בהיותו משנה למלך. מסיבה זו, בחלום השני נראים אנשים משתחווים ולא אלומות.

התנהגותו של יוסף הודרכה על ידי רצונו להגשים את החלומות שראה. הוא הכין את הקרקע להתגשמות חלומותיו הנבואיים.

יוסף הבחין כי החלום הראשון עומד להתקיים, אך הוא עדיין לא התקיים סופית, שהרי בנימין לא ירד עם אחיו. הוא הבין כי עליו לפעול בשלב זה לביצועו של פתרון החלום הראשון. אמנם, יכול היה להתגלות לאחיו ולחשוף את זהותו, כפי שלבסוף עשה, אך בכך היה שומט את הקרקע להתגשמות החזון שבחלום הראשון, שהרי לבטח היה אביו מגיע מיד למצרים כדי לראותו. מצב כזה היה מגשים יפה את החלום השני, אך הוא היה פוסח על החלום הראשון. לכן, רק לאחר שירד בנימין למצרים והשתחווה יחד עם אחיו לפני יוסף, נפנה יוסף לגלות את זהותו ולבקש כי ימהרו ויביאו גם את אביו למצרים. מעשה שהיה בו מימוש של החלום השני.

כאמור, אם יוסף לא היה נותן לדברים להתגלגל ולהתרחש בצורה ובסדר שבה הם התגלגלו על ידי ההשגחה, לא היה החלום הראשון מגיע לפתרונו. יוסף לא רצה להפריע למהלכו הטבעי של החלום.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים