ערכו האמיתי של הממון

נצחונו של יעקב על שרו של עשיו היה אחת משעותיו הנעלות, שעה שכולה רוחניות, רז ומסתורין.

והנה, מוצאים אנו בתורה את המעשים שקדמו לאותו מאורע: "ויקחם ויעבירם את הנחל ויעבר את אשר לו, ויוותר יעקב לבדו" (בראשית ל"ב, כ"ג). רש"י מבאר שיעקב שכח פכים קטנים וחזר לקחתם. להפתעתנו, ההכנה להשגותיו הרוחניות הנפלאות של יעקב היתה עיסוק בעניינים חומריים: העברת מקנהו ושאר קנייניו את הנחל, כשהוא מתעסק דווקא בפריטים זוטרים, כמו פכים קטנים שלא רצה לזנוח.

לכאורה, נראה, כי שיעור קומה גבוה ועיסוק בעניינים חומריים פעוטים, סותרים זה לזה. מעשהו של יעקב אבינו מגלה שאין הדבר כן, שניהם יכולים לדור בכפיפה אחת.

נאמר על יעקב אבינו, בשובו בשלום לארץ כנען, אחרי שהותו הממושכת בחרן: "ויבוא יעקב שלם" (בראשית ל"ג, י"ח). פסוק זה מתפרש בפי חז"ל על שלמותו הכוללת: בתורתו, בגופו ובממונו. ללמדך, שלא רק עוצם גדלותו בתורה ותמימות גופו, אלא גם שלמות ממונו, נחשבת כחלק משלמותו של יעקב.

זאת ועוד, מאלפת היא העובדה, שאת יחס ההערכה לממון מעביר יעקב לבנו יוסף. כאשר רעו בני יעקב את צאן אביהם בשכם, אמר יעקב ליוסף: "לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן" (בראשית ל"ז, י"ד). כמעט בנשימה אחת מכליל יעקב את ההוראה לדעת את שלום האחים ביחד עם הבירור אודות שלום הצאן.

חז"ל הסבירו מהיכן נובע יחס הערכה זה כלפי הממון: "צדיקים, חביב עליהם ממונם, לפי שאין פושטים את ידיהם בגזל" (מסכת חולין דף צ"א, א'). לפנינו הארה רבתי על אודות ההתייחסות הנאותה אל הממון ואל קנייני החומר. יעקב אבינו חס אפילו על פכים קטנים. הדבר לא נבע מקמצנות חלילה, אלא מיראת שמים טהורה. החושש מאיסור גזל אינו מבזבז את ממונו לריק, מחשש שמא יחסר לו אי פעם פריט כלשהו, והוא יעמוד, חלילה, בפני ניסיון של גזל.

אנשים כערכנו רגילים לומר: וכי מה כבר יועילו לנו הפכים הקטנים? בין כה וכה לא נתעשר מהם, וגם בלעדיהם לא נהפוך לעניים. לעומת זאת, הצדיק המתרחק מכל אבק של גזל, נזהר אף בחפץ השווה פרוטה. הודות ליראת השמים שבו, הוא חושש שמא תגרם לו עמידה מיותרת בנסיון.

הצדיק יודע בבירור שכל פרט בבריאה נברא כדי לסייע בעבודת הבורא. אין דבר בבריאה שנוצר מעצמו, הכול נברא על ידי הקב"ה. וכיוון שכך, לא לשוא נברא, אלא כדי לשמש כלי ואמצעי להרבות כבוד שמים בעולם. גם ממון הנתון בידי האדם נועד לקידומו בדרכי השלמות. על כן, אסור להוציא אפילו חלק מזערי ממנו למטרה אחרת או להשחיתו לריק.

הצדיק יודע שלא כוחו או עוצם ידו עשו לו את החיל הזה. הקב"ה הוא זה שנתן לו את הכח לעשות חיל. מכיוון שהוא חי בהכרה שכל אשר לו - מתנת שמים היא, הרי שמתנה זו חשובה וחביבה בעיניו. גם חפץ סמלי הניתן מאת המלך - ערך רב יש לו.

חשיבות נודעת לממון גם בשל השימושים היקרים שניתן לעשות בו. "בעל הטורים" (תחילת פרשת ויצא) רמז שהמילה "סולם" היא בגימטריה (136) ושווה ל"ממון". בכך הצביעה התורה על העובדה שהממון הוא סולם מוצב ארצה. אם זוכה האדם ומשתמש בו כראוי, הוא עשוי להגיע עד לשמים, כלומר, להשגות גבוהות מאד.

כאשר אדם מכיר בבירור שנכסים הינם אמצעים בלבד, והם נועדו לסייע לעבודת ה', הריהם הופכים לתשמישי קדושה. חשיבות רבה נודעת להם, שהרי הם מסוגלים להביא את האדם לשלמותו.

 



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים