"לך לך מארצך"

מאמרים נוספים על הפרשה
אברהם יוצא לדרך...
ארץ הרעב והמלחמות
הארץ המובטחת
עיניו של לוט
מאמרים נוספים על הפרשה
תרבות הגוף
"לך לך מארצך"
משמעותו של נסיון
השם "אברהם"
אמונה תמימה ואיתנה
כוחו של ישמעאל
מידת החסד בטהרתה
מאמרים נוספים על הפרשה

לפתע, ביום בהיר הוטל על אברהם אבינו העברי, בשבע ימים לקום ולעזוב את מקום מגוריו, שכניו, סביבת ילדותו וקרובי משפחתו האוהבים. מקל נדודים הונח בידיו והוא נצטווה לצאת לעבר יעד נעלם: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" (בראשית י"ב, א'). הסיבה לציווי אינה מבוארת. אברהם ממלא אחר ההוראה רק משום שזהו צו הבורא. הוא ממהר לצאת לדרך בזריזות המאפיינת את כל הליכותיו. "וילך אברהם" מיד, "כאשר צוה ה'".

צאצאיו של אברהם גם הם עמדו בהצלחה בניסיון זה- נסיון ה'לך לך'. כאשר נצטוו לצאת ממצרים אל המדבר הבלתי נודע, איש מהם לא שאל: "כיצד נצא לדרך?" דור יוצאי מצרים היו נכונים לצעוד אחר עמוד האש שהתקדם לפניהם והאיר את נתיבתם, והם לא ידעו לאן פניהם מיועדות...

הבורא לא שכח להם גבורתם,בהצהרה נצחית הוא העיד כי מעשה זה של בני ישראל, המעיד על נאמנות מופלגת לו, אינו יכול להישכח לעד. לאחר דורות, כאשר חטא העם והרחיק לכת, אותה זכות היסטורית נשמרת לו לנצח: "זכרתי לך חסד נעוריך, אהבת כלולותיך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" (ירמיהו ב', ב').

מנין שאבו בני ישראל כוחות נפש אלו לצאת אל המדבר השומם? זו היתה תוצאה של נאמנות נפש שהשריש בהם עמוק אברהם, אביהם הראשון. הוא סלל את הדרך, ובניו ונכדיו המשיכו לצעוד בה. גרעין הנאמנות הניב פרי הילולים.

הניסיון שנתנסה אברהם אבינו בעת הליכתו מארצו, ממולדתו ומבית אביו, לא הצטמצם בהקרבה גופנית של הליכה אל "ארץ לא זרועה". היה כלול בו גם ניסיון רוחני, שאף הוא מאפיין את עם ישראל בדרכו העתידית.

הצו שנאמר לאברהם לצאת ממולדתו, כלל גם את ההוראה לחיות בבדידות. מכאן ואילך נותר אברהם איתן בדעתו ובאמונתו, גם כשהוא נותר במיעוט. לא לשווא נקרא שמו "אברהם העברי", שכן זו היא תכונתו המאפיינת אותו. למרות שכל העולם עמד מן העבר האחד, הוא התאזר בגבורה ועמד מן העבר השני. יחיד, בודד אך יציב באמונתו.

סגולה זו נותרה קבועה בלב צאצאיו. קשיות העורף היהודית הפכה לשם דבר. למרות המאמצים שנעשו על ידי עמים רבים, ולמרות הלחצים שהופעלו לאורך כל הדורות על יהודים לעזוב את דתם, הם נותרו דבוקים בה, יחידים מול רבים. הגרעין שממנו נובעת היכולת להתייצב איתן מול הרוח הסוחפת, נקלט היטב אצל הבנים.

על כך התבטא בלעם, גדול נביאי אומות העולם: "כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו, הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" (במדבר כ"ג, ט').

למעשה, הקשר בין אברהם אבינו לבניו אינו מסתיים בבדידות זו, אלא הוא מעפיל לשלבים גבוהים ביותר.

אברהם אבינו נתנסה בניסיון נוסף. הוא גילה נכונות להיות מושלך לכבשן האש על אמונתו. אותה נאמנות למופת, אותו ציות לדבר ה' אפילו במחיר החיים, הראה גם יצחק אבינו בפושטו את צווארו לעקידה.

תופעה זו חוזרת על עצמה בכל דור. באורח קבע מביעים בני הבנים את נכונותם המלאה למסור את נפשם על קידוש השם. לדברי הרמב"ם באגרת תימן, נאמרה הבטחה מפורשת על ידי הנביאים, שלעולם לא ייעדרו מעם ישראל אנשים המוכנים להיהרג על קידוש השם. אגרתו של הרמב"ם, שנשלחה לתימן באחת השעות הקשות של גלות יהודית זו, חוללה פלאים ועודדה את היהודים לעמוד בניסיונות המרים שעטו עליהם באותה תקופה.

תופעת מסירות הנפש קיימת בכל רבדי העם. גם פשוטי עם, אנשים שלא נחשבו כאישי סגולה, בהגיע עת מבחן, מוכנים היו למסור את נפשם. מורשה היא בידם מאברהם אבינו שמסר את נפשו באור כשדים עבור אמונתו.

זוהי הנקודה היהודית ששורשיה ניטעו עוד מימי אברהם אבינו, ומכוחו הושתלה נקודה זו בלב צאצאיו עד לדור האחרון.

 



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים