בעיר הזאת לא אוכל לשהות עוד רגע

כשעלה ניקולאי הראשון על כסא המלוכה ברוסיה, הורע ליהודים. גזירות רבות ניתכו עליהם, וביניהם גזירת הקנטוניסטים האכזרית. היו חוטפים את ילדיהם ומוסרים אותם למלכות לשם עבודת צבא ממושכת.

באותם ימים נקלעה לסלנט אלמנה עניה שהיתה מחזרת על הפתחים ומנגנת בתיבת נגינה. היא הלכה בלוויית בנה הקטן, שאסף את הפרוטות שזרקו לעברה. ממוני הקהל חטפו את הילד מידי אמו, שינו את שמו לשם אחד מילדי המקום ורשמו אותו לעבודת הצבא, לשם מילוי חובתם למלכות. זעקות האלמנה הענייה הרקיעו שחקים. דעתה נטרפה עליה, והיא התרוצצה מבית לבית, דפקה על דלתות גבאי העיר, אך ללא הועיל.

באותו זמן הגיע לעיר רבי ישראל סלנטר לביקור לשבת. כשראתה האשה לפניה איש נשוא פנים, נפלה לרגליו והתחננה לפניו שיציל את ילדה. ר' ישראל הרגיעה וביקשה לשוב אליו במוצאי שבת.

בשבת בבוקר, לאחר תפילת שחרית, באו נכבדי המקום לאכסנייתו של רבי ישראל לקידוש. לאחר שקידשו על היין, קם ר' ישראל ממקומו בקצף נורא והתחיל לנזוף במסובים ולכנותם בשם רוצחים וגונבי נפשות.

כיוון שהכיר את כל ראשי הקהל, פנה לכל אחד מהם באופן אישי. כשסיים את דבריו, זינק ר' ישראל ממקומו כאילו הכישו נחש, ובעודו זועק זעקה מרה שאסור להימצא בחברת רשעים, עזב את הבית ואת העיר באמצע יום השבת.

סיפור המעשה התפשט בכל העיר. נזיפתו הצורבת של ר' ישראל, צדיק הדור וגאונו, ובריחתו מהעיירה, העליבה אותם עלבון נוקב עד תהום הנפש. גם ראשי הקהל האחראים לחטיפה, הכירו בחטאם והחליטו לשחרר את הילד החטוף ולפייס את ר' ישראל. אחרי ששחררו את הילד החטוף, נאות ר' ישראל לשוב לעיירה.

בניית אתרים