כבוד מתחשק לך? אני אראה לך מה זה כבוד!

צנוע ונחבא אל הכלים היה רבי זושא. כל ימיו חי בעניות נוראה. הוא ובני ביתו הסתפקו במועט, ולמרות המחסור המשווע, שכנה השמחה במעונם. בינתיים גדלה בתו והגיעה לפרקה. למרות שלא היה בידו כסף עבור נדוניה, לא דאג כלל. אך השמועה הגיעה למרחקים אל רבו, והוא הוזמן אליו לדון בעניין.

"חייב אתה להשיא את בתך", אמר לו הרב, "יודע אני שאין לך פרוטה לפורטה. הרי לך שלוש מאות רובל ושיהיה בהצלחה".

נטל רבי זושא את הכסף ועשה כמצוות רבו. יצא מיד בחזרה לביתו למצוא זיווג לבתו. הדרך הייתה ארוכה. הוא עשה אתנחתא באחת העיירות, פנה לאכסניה, הניח את צרורו ואז קלטה אוזנו קול המולה. יצא לברר על מה המהומה. התברר, שהכול מוכן לחופה של יתומה, אך האלמנה התבקשה על ידי אבי החתן להביא כבר עתה, לפני החופה, את סכום הנדוניה שהבטיחה. ביקשה לתת, אך הכסף נעלם ממקום ההסתר שבו החביאה אותו.

בהלה אחזה במוזמנים המתגודדים במקום. האם והכלה התעלפו, והחתן סירב להכנס לחופה בלי נדוניה. כאשר התחוור לרבי זושא גודל האסון, מיהר למקום והשתיק את כולם בקול רגוע: "די לכם לזעוק. הכול יהיה בסדר. אני מצאתי את הכסף האבוד". תלו האנשים עיניים מלאות תודה באיש הפודה והמציל. הכלי זמר פצחו בנגינה עליזה והאווירה הופשרה. עתה ניגשו לרבי זושא שיואיל בטובו להעביר את הכסף לחתן, כדי שאפשר יהיה לערוך סוף סוף את החופה. השיב רבי זושא: "וכי שוטה אני בעיניכם שאסתובב עם סכום כסף כה גדול בכיסי? את הכסף השארתי באכסניה שלי. הנה אלך להביא את הכסף. אך לפני כן אמרו לי כמה שטרות היו של מאה, כמה של חמישים וכמה של עשר, כדי שאהיה בטוח כי אכן זה הכסף שלכם". נתנה לו האלמנה סימנים ורבי זושא רץ אל החלפן וחזר עם שטרות זהים בדיוק לצרור הכסף שאספה האלמנה לצורכי החתונה.

התקבצו האנשים סביבו ושלחו אליו מבטי הערצה, כמו היה מושיע וגואל. אחד מן הנוכחים אף התבטא: "כמו אליהו הנביא הופעת אלינו". הכול ציפו שימסור את הכסף וטקס החופה יתקיים בשעה טובה. אלא שאז לפתע נזכר רבי זושא שהוא רוצה שכר טרחה. סבלנותם של האנשים פקעה. הם גינו אותו על בקשת דמי התיווך בעבור מצוות השבת אבידה. ואם חשבו שיסתפק בחצי רובל, נכונה להם הפתעה. רבי זושא דרש עשרים וחמישה רובל! הרעש והמהומה שפרצו במקום לא נפלו מן המהומה הקודמת ששררה, כשנודע שהכסף אבד. זה צועק וזה גוער. לא אליהו ולא מושיע, סתם גזלן וחמסן. עד שהחליט מי שהחליט לגרור את רבי זושא לרב. כשהוא כועס ושוצף נוכח חוצפתו של זושא, פסק הרב על אתר, שלא מגיע לרבי זושא מאומה, ורבי זושא קיבל עליו את הדין בהכנעה. אחד מקרובי האלמנה משך מידיו את הכסף כשהוא פולט לעברו מילות גנאי.

הסיפור נודע לרבו של רבי זושא. הזמין אליו את רבי זושא וביקש הסבר למעשיו התמוהים. רבי זושא תיאר לרבו את המאבק העיקש שניהל כנגד היצר הרע שכפה עליו מחשבות של גאווה: "בפעם הראשונה, כשהכרזתי שמצאתי את הכסף, הסתכל עלי היצר הרע ואמר: "זושא, עשית מצווה כל כך גדולה, עין לא ראתה. עוד לא זכה איש למצווה כזו". הרגשתי חלישות הדעת ממש. אולם הצלחתי להכניע את היצר השטני ולהדוף אותו ממני והלאה. אך כאשר הלכתי אל החלפן, שוב בא אלי השטו בדיבורים דומים. ושוב הכרעתי אותו וניצחתי. המאבק הקשה מכל אירע כאשר חזרתי מן החלפן ורציתי למסור את הכסף. השטן תקף אותי בדרכיו הערמומיות: "אתה גדול הדור, יחיד ומיוחד, אין כדוגמתך". הרגשתי שאיני יכול להיפטר מעונשו של היצר וחלילה תשתלט עלי הגאווה במלוא כוחה ההרסני. אז שלפתי את הנשק האחרון שהיה בידי. עשיתי הכול כדי לספוג מנת ביזיונות הגונה. אמרתי ליצר: "כבוד התחשק לך? אני כבר אראה לך מה זה כבוד". אחרי שעשיתי מה שעשיתי ואחרי קריאות הבוז והגנאי שספגתי, ניצלתי ב"ה ממזימותיו. לא נפלתי במלכודת היהירות והגאווה".

בניית אתרים