ארבעה ערכים

פרשת "שקלים"

פרשת "שקלים" היא הראשונה שבארבע הפרשיות ומקבילה לשלב הראשון מארבע לשונות הגאולה "והוצאתי".

עם ישראל היה בשפל מבחינה רוחנית בזמן שהותו במצרים. כלפי חוץ נדמה היה שטושטש ההבדל בינם לבין המצרים, הגרועים שבאומות. השהות בנבכי טומאת מצרים, היתה צריכה לעורר רגשות של גועל בקרב צאצאי יעקב. אך, הגלות סימאה את עיניהם של ישראל, עד שהסכינו עם המצב בו היו שרויים.

הפתח אל גאולתם היה צריך להיות תיעוב של מצרים ושל כל התכנים הקשורים אליה. על שלב ראשוני זה הבטיח הקב"ה את סיועו: "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים" (שמות ו', ו'). היתה זו הבטחה שברגע שבו בני ישראל יפסיקו לחוש בנוח במצרים, הם יבקשו בליבם פנימה להשתחרר מהשעבוד ברוח ובגוף.

השלב המקביל לכך בגאולת נפשות ישראל, הוא המקרא בפרשת שקלים וכל המשתמע ממנו. נאמר במדרש (תנחומא כי תשא, ג') שעל קריאת פרשה זו הבטיח הקב"ה למשה רבינו: "כשם שאתה עומד עכשיו ונותן להם פרשת שקלים, וזוקף את ראשן, כך בכל שנה ושנה כשקוראין אותה לפני, כאילו אתה עומד שם באותה שעה וזוקף את ראשן".

היות האדם זקוף מלמדת על תכונתו הבסיסית, שהוא שואף להיות חופשי משעבוד לאחרים. ואף מסמלת את הגברת היסוד הרוחני באדם על היסוד הבהמי שבו.

עניינה של פרשה זו מורה על רוממותם של ישראל. העלאת קרנם היתה פתח הכניסה לעולם הרוחני החדש.

 

פרשת "זכור"

פרשת "זכור", היא השניה שבארבע הפרשיות, ומקבילה לשלב השני מארבע לשונות של הגאולה: "והצלתי".

מלחמתו של עמלק בישראל לא הצטמצמה במה שביקש לזנב בנחשלים שבמחנה, אלא במה שביקש לצנן את ישראל מהתלהבותם לעבודת הבורא ובשאיפתו להכשילם במקרי טומאה.

כאשר האדם מקבל על עצמו להכרית את זכרו של עמלק, לבטל את העמלקיות על כל גווניה מהעולם, מובטח לו סיוע מן השמים במאבקו. על כך רומזת ההבטחה: "והצלתי אתכם מעבודתם" (שמות ו', ו'). הבטחת הצלה זו, היא האמורה בפרשת היציאה לקרב: "כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת אויביך לפניך" (דברים כ"ג, ט"ו).

מובטחת סייעתא דשמיא גם במלחמה הפרטית. כל המכיר בעובדה שהיצר הרע מבקש את נפשו, והוא מחליט להלחם בו, מובטח לו סיוע ממרום.

 

פרשת "פרה"

לאחר שזוכה האדם למאוס בטומאת מצרים ומכריז מלחמה בעמלק ובנושאי כליו, הוא מתעלה אל שלב הטהרה. שלב זה מופיע בפרשת "פרה", ובמקביל בלשון השלישית בלשונות הגאולה, "וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים" (שמות ו', ו').

עיקרה של הטהרה מתבטאת בהתחברות אל המקור הטהור. מי המקוה המטהרים מסמלים את מצב הבראשית של העולם, כאשר רוח אלוקים ריחפה על פני המים, עוד בטרם היות אדם על פני האדמה. כאשר האדם בא כל כולו אל תוך מי המקוה, עד שאפילו שערה אחת מראשו אינה נשארת מבחוץ, הריהו מתבטל בתוכם, וזוהי טהרתו. הוא מתמזג עם מימי בראשית.

במסגרת דיני טומאה וטהרה מצאנו גם טומאות חמורות, שאפילו מי מקוה אינם מועילים לטהרן, וזקוקים לטבול במי מעיין. זוהי צורה מקורית יותר של מים חיים, שלא נשתנו מכמות שנבראו ונשארו בצביונם המקורי.

גם טהרת הפרה מתבצעת לאחר שהיא נשרפת ואפרה מעורב במים חיים, מי מעיין הנובעים ממקורם. כיון שעניינה של הטהרה מקופל בהתבטלות מוחלטת ובבקשת חזרה אל המקור הטהור, היא כלולה בלשון "וגאלתי".

המושג "גאולה" משמעותו קירבה מחודשת אל המקור הטבעי, בניגוד ל"גלות" שמשמעותה התנתקות ממקור זה.

המכנה המשותף לפרשת "פרה" וללשון "גאולה" הוא השיבה אל המקור, לאחר ההתרחקות ממנו.

 

פרשת "החודש"

בפרשת החודש ניתנה המצוה הראשונה לבני ישראל. היא מסמלת את היותנו עם ה' ונחלתו. שלב זה היה השיא בתהליך הגאולה, העמידה למרגלות הר סיני וקבלת התורה מופיע בלשון הרביעית באומרו: "ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים" (שמות ו', ז').

קבלת התורה היתה פיסגת גאולת מצרים, וזוהי גם תכלית קיומו של עם ישראל, להיות לעם סגולתו של הקב"ה, כממלכת כהנים וגוי קדוש.

דור יוצאי מצרים אמנם השכילו להבין שזוהי מטרתם בעולמם, ולכן הצהירו פה אחד: "נעשה ונשמע". בה הוכרז כי אין לישראל דבר נעלה יותר מאשר הדביקות באלוקים.

אלו הן ארבע התחנות הראשיות בדרך אל הגאולה. כך היה בגאולת מצרים, וכך יהיה גם בגאולה העתידה. נוכל לקוות ולהוחיל שהקב"ה ייטיב עימנו ויחיש את גאולתנו במהרה.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים