אין קטרוג למטה – בלא קטרוג למעלה

הצרה החלה מסעודת המשתה של אחשוורוש, אליה הלכו היהודים בניגוד להוראתו המפורשת של מרדכי, שאין ללכת לסעודתו של אותו רשע. מרדכי הזהיר והתריע, אבל היהודים לא שמעו.

הם ראו בהשתמטות מהמשתה, התגרות מיותרת במלך החדש, במיוחד כאשר שהוא מפגין בפומבי את רצונו בהשתתפותם, ודואג להם לאוכל כשר למהדרין, כדי שיוכלו ליטול חלק במשתה. ומה היתה התוצאה? בעיני בשר נראה היה, שכל אזהרותיו של מרדכי, היו חסרות בסיס. הנה חולפות להן תשע שנים מאז אותו משתה, וחיי היהודים תחת מלכות אחשוורוש ממשיכים להתנהל על מי מנוחות. לא קורה דבר וחצי דבר. נהפוך הוא, מפה לאוזן עוברת לה השמועה, כי המלכה החדשה המחליפה את ושתי שהוצאה להורג, היא מזרע היהודים, והתחושה הטובה של הציבור היא - "אחות לנו בבית המלך".

שנים חולפות עד לעלייתו המטאורית של המן בן המדתא, לכהן כשר בכיר במלכות אחשוורוש, וההוראה שהוא מוציא שיש להשתחוות לו, כל אימת שעוברים לידו. גם זו לא הוראה קשה מדי, כי הרי אפשר להתחמק מלעבור לידי המשנה למלך, ומן הסתם ליהודים מן השורה אין כל הזדמנות בחיי היום יום לפגוש אותו. אבל השמועה אומרת כי מרדכי המסתובב רבות בחצר המלוכה, מתגרה במכוון בהמן, ומשתדל להיפגש עמו כמה שיותר פעמים, כדי להפגין קבל עם ועולם, כיצד הוא מפר במצח נחושה את הוראתו. האם הוא אינו מסכן את היהודים, בהתגרותו הבוטה כנגד האיש החזק ביותר בחצר המלוכה?

לא חולף זמן רב, והיהודים מגלים כי אשר יגורו בא להם. התגרותו המיותרת של מרדכי בהמן, גוררת אחריה את ההוראה המלכותית, ולפיה לנתיניו של המלך בכל מדינות מלכותו ניתנת שנה להתכונן לקראת השמדה טוטלית של כל יהודי הממלכה. עליהם להיערך במשך שנים עשר חודש, להכין מן הסתם רשימות מפורטות של כל היהודים בכל עיר וכפר, ובתוך יום אחד להוציא את כולם להורג. רעיון 'הפתרון הסופי', אבל בלי צורך למשוך אותו במשך מספר שנים, אלא ביום אחד לפתור את בעיית היהודים. גזירה אכזרית, קשה ונוראה, וכל זאת בשל התגרות מיותרת בשר העמלקי הבכיר, האיש מספר שניים בחצר המלוכה.

איך היינו אנחנו מגיבים לשמע הגזירה הנוראה? כיצד היינו אנחנו מסתכלים על מרדכי שבעטיו נגזרה הגזירה? כאש בשדה קוצים, מתפרסם בקרב היהודים האסון הקרב. ומה היתה צריכה להיות התגובה הספונטאנית? בדורנו מן הסתם היו משגרים משלחות של רבנים נכבדים אל ביתו של מרדכי, לבקש ממנו להתנצל בפני המן, ובמקביל משלחת נכבדה היתה משוגרת לחצר המלוכה, להסביר כי בסך הכל מדובר במעשה לא אחראי של אדם אחד, ואין כל צידוק להורות על השמדת אומה שלימה, בשל מעשהו של היחיד.

כיצד מגיב מרדכי על הגזירה האיומה? הוא מכנס את בכירי מנהיגי היהודים ומודיע להם כי עליהם לשוב בתשובה שלימה, על כך שלפני תשע שנים (!) הם לא מנעו את ההשתתפות העם בסעודה שערך אחשוורוש בשושן. רק אם יחזרו בתשובה אמיתית, עם צום, בכי ומספד, יש סיכוי שהקב"ה יעביר את רוע הגזירה. מדהים אפילו לחשוב על כך. האיש שבעיני בשר אחראי באופן ישיר לגזירה, לא רק שאינו מתחרט על מעשיו, אלא מסיר את האשמה מעל עצמו ומאשים את הציבור כאחראי לה.

כאן מגיע הנס הגדול של פורים. העם היהודי כאיש אחד, מקבל באופן חד-משמעי את דעתו, דעת התורה, של מרדכי, ומכריז על שלושה ימי צום ותפילה, כדי להעביר את רוע הגזירה.

החטא הכבד של אי שמיעה להוראת מרדכי לפני תשע שנים, שנשמע כבר בשעתו כלא הגיוני, מתוקן בציות מוחלט להוראתו הנוכחית, שאף היא נראית כחסרת ביסוס.

כי אכן זהו יסוד האמונה היהודית, אין קטרוג למטה, בלא קטרוג למעלה. כאשר נגזרת

גזירה על העם היהודי, אין לחפש את שורשיה במעשים ארציים, אפילו אם יש לה 'מהלך טבעי' כביכול, אלא תמיד – אבל ממש תמיד – שורשיה נמצאים במקורות עליונים. אפשר וצריך לפעול במישור הארצי. גם מרדכי שיגר את אסתר אל אחשוורוש כדי להעביר את רוע הגזירה – אבל אם לא ייעשה 'טיפול שורש' בסיבות הרוחניות שבעטין נגזרה הגזירה, לא תועיל כל עשייה. התפילה והתשובה, אינן 'תוספת' לעשייה, אלא הן הן העשייה.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים