חג הסוכות

מאמרים נוספים
פקודת היום - לשמוח
"כל האזרח בישראל ישבו בסוכות"
סוכות - חג האסיף
שמחה ללא מיצרים
מאמרים נוספים
שמחת בית השואבה
שמחתנו באמיתות התורה
אהבת המצוות
מאמצים להשגת האתרוג
עצת המלך
"סוכה תהיה למסתור ממטר"
סוכה של לויתן
הטבע והאדם
מתנת ישע
האמונה והחקירה
שמחת האסיף
זמן שמחתנו
ארעי ושמח
זכר לענני כבוד
והיית אך שמח
ארבעת המינים
ארבעת המינים
מבצר ושמו סוכה
סוכה על אם הדרך
לִקְחֵי ארבעת המינים
שובע שמחות את פניך
הבטחון והשמחה
ושאבתם מים בששון
שמחת ישראל והתורה
חג הסוכות
זכר לענני כבוד
שמחה ללא מיצרים
מעל לשמש
ארבעה מינים
מאמרים נוספים

חג הסוכות שונה מחג הפסח ומחג השבועות. בעוד ששני אלה באים להזכיר את המעשה החד-פעמי של יציאת מצרים ונתינת התורה – בא חג הסוכות להזכיר את מעשי ה' ואת חסדיו לכל יחיד ויחיד בכל יום ויום.

בני ישראל הלכו במדבר במשך ארבעים שנה. הסוכות שבהן ישבו – בין אם היו אלה ענני כבוד ובין אם היו אלה סוכות ממש – הגנו עליהם מפני השפעות מזג האויר ומפני אויבים שקמו עליהם בעת נדודיהם. הישיבה בסוכה כיום מהווה, כלשון התורה, זכר לאותה ישיבה שבמדבר: "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כ"ג, מ"ג). הישיבה בסוכה אינה רק זכר הסטורי, היציאה מהבית והכניסה לסוכה למשך שבעה ימים מצביעה על האמונה בה', שהינו מגן, מושיע ופורס חסות. העובדה – שהסוכה חייבת להיות נטולת קורת-גג, והסכך אינו אלא "פסולת גורן ויקב" – מעידה, כי ה' הוא זה שפורס את סוכת שלומו על עמו. הסוכה באה, לחנך להכרה עמוקה: "כי יצפנני בסוכו, ביום רעה יסתירני בסתר אהלו, בצור ירוממני" (תהלים כ"ז, ה'). כלומר, הסוכה מחדירה לליבנו שאנו נמצאים תמיד תחת חסות ה', והוא זה המגן עלינו תדיר.

התקופה שבה חל חג-הסוכות, היא גם תקופת האסיף, ובתקופה זו טמונה סכנה רוחנית לחקלאי היושב על אדמתו ועוסק באיסוף יבולה. זו שעה של קורת רוח, של טפיחה עצמית על השכם; עם ההצלחה עלולה לבוא שכחת-ה', ועם הכרת השגשוג עלולה להתפתח התחושה של "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" (דברים ח', י"ז). מהו, אפוא, האמצעי למנוע הדרדרות רוחנית זו?

ביושבו בסוכה, באותו מבנה ארעי, חסר קורת-גג והגנה, נמצא היהודי ב"קו-האמצע" שבין ההכרה בה' – כמגן, כמושיע, כשליט על הכל – לבין התחושה, כי "אני ואפסי עוד". הסוכה מאזנת את מחשבותיו ומורה לו שהכל תלוי ביושב מרומים. ברצות ה' הוא יזכה לעשות חייל ולהצליח במשימותיו.

התורה ציוותה: "שבעת ימים תחוג לה' א-לוהיך במקום אשר יבחר ה', כי יברכך ה' א-לוהיך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך" (דברים ט"ז, ט"ו). החובה לעלות ירושלימה ולחגוג שם את חג הסוכות, באה להחדיר ללב ה"מצליחן" את הידיעה, כי כל הצלחה אינה אלא ברכת ה'. השהות בירושלים, במרכז הרוחני המקודש של האומה, תטע בו את ההכרה הנדרשת. גם אלה, אשר מסיבות שונות לא עלו לירושלים יודעים כי עצם החובה לעלות ל"מקום אשר יבחר ה'" מצביעה על כך, שהתודה והברכה היא לה'.

אך הכרה בלבד אין בה די. היא עלולה להשכח ולחלוף. לפיכך דרשה התורה גם שמחה: "ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך" (דברים ט"ז, י"ד). שמחה זו היא שמחה של קורת-רוח, של סיפוק ושל נחת. שמחה מסוג זה – מאריכה ימים.

בחג הסוכות מתהווה ההכרה בסמכותו של ה' וביכולתו, מתהווה גם מערכת יחסים קרובה בין ה' לבין בני ישראל, זהו פשר הביטוי "חג לה'", המיוחד לחג הסוכות.

 



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים