שושן עולה מן החפירות

 

שושן עולה מן החפירות

למרות גדולתה ועוצמתה של ממלכת פרס האדירה ושליטתה על שטחים נרחבים מהעולם העתיק, לא נותר ממנה שריד מלבד תלי חורבות. הארכיונים העצומים של "ספרי דברי הימים" שהצטברו באקבטנה, נשרפו כליל על ידי הכובשים. רק כתובות מעטות נותרו על גבי מספר מצבות ותלים שהתגלו על ידי ארכיאולוגים. רוב הידע מגיע מספרי הקורות של עמים אחרים, בעיקר מהיסטוריונים יוונים, ובראשם ההיסטוריון היווני הרודוטוס הנחשב ל"אבי ההיסטוריה".

מתחת לערימות העפר, המתינו קרוב ל2500- הארמון וממצאיו, עדים דוממים לסיפור נס הפורים שהתרחש בין כתליו.

למאמינים בתורת ה' אין צורך בעתיקות כדי לבסס את אמונתם בסיפור המגילה. אולם "אמת מארץ תצמח", ומשצמחה ונתגלתה, טוב להתבונן בה.

 

שושן ושושן הבירה

שושן ישבה על שפת נהר קרחה (קרון) הנשפך אל החידקל, על פרשת דרכים של נתיבי מסחר שהובילו ממישורי מסופטמיה אל רמת אירן והרי הזרגוס.

חוקרים רבים התחקו אחר שורשיה של העיר, אשר שמה נמצא חרוט בשפה הבבלית על מבנים קדמונים.

יש מהם שסברו כי שושן הבירה היא העיר הנקראת כיום בשם "שוש". בכתבי האשורים נקראת העיר גם בשם "שיש" או "שישא".

בשנת 1851 נשלחה המשלחת הראשונה לחפור באדמת שושן, ועד היום לא הסתיימו החפירות. הממצאים שהתגלו הועברו למוזיאונים שונים. החפירות נפסקו מפעם לפעם בגלל חילופי השלטון ומלחמות שפרצו, אך תמיד חודשו ונמשכו.

כל משלחת ארכיאולוגית ציפתה לגלות ולחשוף מגילת קלף שתפענח את מקור השם 'שושן'. אך לאכזבתם, פרט לכלי חרס אשר השתמשו בהם ההמונים, בני העיר הפרסית מקדמת דנא, לא מצאו דבר.

מכל המלכים שמלכו על שושן, הידוע ביותר הוא דרייווש, שלו מייחסים בניית ארמונות רבים שנמצאו בנויים לפי המסורת האדריכלית של מדינת פרס, תוך התאמה לאקלימה החם של המדינה. כך שהשוהה בהם נהנה מאקלים צונן ונעים.

את העיר שושן הבירה הקיפה חומה. לפני החומה זרם נחל גדול שמימיו נבעו מנהר הוואלי, והוא שימש כאמצעי הגנה לעיר.

בין החוקרים יש הסבורים כי שתי ערים היו: העיר "שושן הבירה" בה גרו הפרסים, והעיר "שושן" בה התגוררו היהודים. לחיזוק גירסה זו, מצאו החוקרים הוכחה במגילת אסתר: "שושן הבירה" מוזכרת תשעה-עשר פעמים, ואילו "שושן" בלבד מוזכרת רק תשע פעמים.

לפי סברתם, מרדכי ואסתר שכתבו את מגילת אסתר, הקפידו באופן שיטתי להדגיש את השוני בין שתי הערים. דוגמה אחת מתוך רבות היא: "הדת ניתנה בשושן הבירה", שם ישבו המלך והמן לשתות, "והעיר שושן" היהודית - שעליה נגזרה הגזירה - "נבוכה".

לפי צו המלך התגוררו היהודים בעיר נפרדת מעבר לנהר, היא שושן. כך שמרו על ייחודם ועל אחדותם.

 

הארמון

לפני כמאה שנה יצא החוקר הצרפתי מרקל דיבלפוי בראש משלחת ממלכתית כדי לערוך חפירות ארכיאולוגיות בפרס. הוא חשף את היכל מלכי פרס ומדי במלוא היקפו בתוך חורבות שושן שהיתה מכוסה בשכבת עפר זה 2,500 שנה. הממצאים שגילה תאמו באופן מדויק את תיאור שושן הבירה המובא במגילה.

במגילה נכתב מידע מקיף אודות ארמון המלך, הממוקם בשושן הבירה (א', ב'). לפני הארמון יש שער שבו ניצבו שני שומרי הסף (ב', כ"א). כמו כן, חצר חיצונה (ו', ד'), וכן חצר פנימית שאליה מותרת הכניסה רק למי שנקרא בשמו אל המלך (ד', י"א). המלך יושב בבית מלכותו הפתוח אל החצר הפנימית ובארמון מצויים גינות נוספות, חצרות וביתנים.

שטח הארמון שנחשף מתוך החפירות הוא גדול. במרכז עמד ארמון המלך. מצד דרום-מערב התגלו חורבות בניינים שנבנו כחצי גורן עגולה. ממול העמק, בצד צפון, התגלו יסודות של חורבות, אשר בהן עמד "כסא המלך" ואשר שם קיבל את פני אורחיו. בצד מזרח היה "בית הנשים", כפי שמצוין במגילת אסתר.

החוקר הצרפתי שגילה את הארמון, מצא תבנית כה דומה לזו שבמגילה, עד שהכריז בהתפעלות: "מעולם לא תוארה תבנית בנין בבהירות גדולה מזו" (קדמוניות 185).

מובן, שלא ניתן היה לתאר את הארמון בצורה מדויקת כל כך, אלא רק למי שחי בתוכו או התגורר לידו, דבר שהתאים למרדכי ואסתר בלבד. בוודאי שלא היתה אפשרות לכתוב זאת מאות שנים לאחר מכן, מאחר ששושן נחרבה עשרות שנים בלבד לאחר המאורע וכוסתה אט אט בעפר.

בחפירות הארכיאולוגיות נמצאו "קוביות גורל" עשויות אבנים, שעל צדיהן היו רשומים סימנים, עובדה המוכיחה את מנהג הפרסים לערוך גורלות. כמו כן, הראו הממצאים הארכיאולוגים העדכניים שהשם "פור" מופיע בהוראת "גורל" בלשון האכדית (שהיתה השפה הדיפלומטית בתקופה ההיא), דבר השומט את כל הספקולציות התמוהות אודות מקור השם פורים. כעת לחוקרים אין כל ספק כי השם פורים אכן מגיע מן המילה "פור", שמשמעותו גורל.

 

גינת ביתן המלך

בכתבי יד עתיקים מסופר כי העיר שושן נבנתה על ידי המלך טיטהונוס אבי מעמנון, והיתה בנויה בצורת מלבן. במרכז העיר, על תל גבוה שנקרא "מעמוניום", נבנה ארמון גדול, שעמד על תלו במשך שנים רבות. בארמון זה התגוררו מלכים רבים, ביניהם המלך אחשוורוש ואסתר המלכה.

סביב ארמון המלך היה גן גדול, הנקרא במגילת אסתר בשם: "גינת ביתן המלך". אל גן מפואר זה הזמין המלך אחשוורוש את אלפי קרואיו ואורחיו ושם ערך "משתה כיד המלך". לארמון זה היו עולים במדרגות רבות, שחלקן קיימות עד היום. בחלקו הדרומי-מערבי ניתן לראות את המקום הנקרא: "אולם הכיסא", אשר היה מיועד לקבלת פני אורחים חשובים ולישיבות חשובות של המלך אחשוורוש עם שריו.

המלך אחשוורוש

מי היה המלך הקרוי במגילה "המלך אחשוורוש"? לדעת חוקרים רבים, המלך אחשוורוש הוא כסרכסס, ששלט בממלכת פרס בשנים 465-486 לפני הספירה. פרטים רבים בסיפור המגילה מתאימים לפרטים הידועים עליו כיום: למלך כסרכסס היה בעיר שושן ארמון חורף גדול ומפואר, הדומה בתיאורו ובמבנהו לארמון שבמגילת אסתר.

כסרכסס, כמו אחשוורוש, היה ידוע במשתאות הפאר שלו, וממלכתו אכן השתרעה מהודו ועד כוש. פרט חשוב נוסף: בתעודה שהתגלתה מימי כסרכסס, מוזכר גזבר המלכות ששמו מזכיר את שמו של מרדכי היהודי.

תיאורים נוספים הניתנים במגילה, מעידים על מה שידוע לנו על ההווי הפרסי ממקורות אחרים: אהבת המותרות והמשתאות, הפזרנות במאכלים ובמזון והלהיטות אחר היין. קסטייס מספר על כך שמדי יום היו אוכלים 15 אלף איש על שולחן המלך! המלך יכול היה לעשות ככל העולה על רוחו, אבל אסור היה לו לבטל גזירה שחתם עליה. על משמרתו של המלך עמדו ארבעת אלפים איש מבני האצולה הגבוהה ובידיהם חניתות. כל זר שהתקרב למלך, היה מחויב להשתחוות לפניו ארצה, באופן שידיו לא היו נראות. אדם שהתקרב ללא רשות הומת מיד.

שבעת רואי המלך היו שבעה שרים מהמשפחות המכובדות ביותר, שנבחרו למשרה זו לכל ימי חייהם. הם היו רשאים לגשת תמיד למלך ושימשו לפניו כמועצה קבועה. לבוש הארגמן המלכותי היה סימן היכר מובהק של המלך, כמו שרביט הזהב אשר החזיק בידו, כאשר ישב על כס מלכותו.

 

חיפוש ארוך

מדוע התמהמה המלך בחיפוש אחר המלכה משנת שלוש עד שנת שבע למלכותו?

בתוך כתבי ידו של הירודוטוס מתואר כסרכסס, הוא אחשוורוש, כמי שנלחם במצרים והכניעה. מיד לאחר הניצחון, הוא ערך כינוס גדול והזמין אליו את נכבדיו, מושלי פרס ומדי. הוא ביקש לשמוע מהם עצה בעניין המלחמה הבאה שעמד לפתוח עם יוון.

זהו המשתה המופיע בתחילת המגילה שאליו הוזמנו: "כל שריו ועבדיו, חיל פרס ומדי, הפרתמים ושרי המדינות".

לאחר כשנה הוא מצליח להביס את הספרטנים, וכובש את כל יוון, עד שנותר לה חיל הים בלבד. אך דווקא שם, בגלל שאננותו, הוא נוחל מפלה גדולה. היוונים עלו לחוף והדפוהו. המלחמה הסתיימה בכישלון, וכסרכסס שב לשושן בשנת שבע למולכו. רק אז הוא מוצא פנאי לחפש אשה חדשה, במקום ושתי שנהרגה.

 

מלכה ללא ייחוס

כיצד נשא אחשוורוש אשה שאיננה נצר של משפחת מלוכה, בעוד מלכי פרס הקפידו על ייחוס רם מעלה?

ממצאיו של ההיסטוריון פלוטארכוס מלמדים שאחד ממלכי פרס המאוחרים בחן אף הוא נערות רבות, למרות חוסר ייחוסן, במטרה למצוא לו מלכה. אנו גם מוצאים במפורש במגילה שהיתה זו תקנה מיוחדת וחריגה שנתקנה במיוחד עבור אחשוורוש.

 

מנהגי פרס

"המחזה של המלך היושב על כיסא מלכותו ומושיט את שרביט הזהב לסימן חסד לנושא חן בעיניו, מצויר על חומות ארמונות פרסיפוליס. כיסא המלכות ושרביט הזהב היו זכות בלעדית של מלך פרס. כל סמל אחר, אפילו לבוש מלכות מדי, לבשו גם בעלי משרות כבוד מיוחדות", כך כותב א. מרכוס ברשימותיו המתעדות את מראה המקום.

כך מובן כיצד המליץ המן להלביש את יקיר המלך "בלבוש מלכות, תכלת וחור". לא היה בהמלצה זו משום מרידה במלכות, שכן כך היה נהוג בפרס.

"לבוש מלכות תכלת וחור", כלומר, מעיל מדיי ארוך עשוי צמר לבן וכחול רקיע נמצא בחפירות הארמון ויוחס לשומרי ראשו של דרייווש.

בכתבי הירודוטוס מובא תיאור נרחב ומפורט של כל המסים שהועלו למלך פרס ("וישם המלך אחשורוש מס על הארץ..." י', א'). בימי חגיגות היו נוהגים להקל מעול המיסים, בדיוק כפי שאנו מוצאים במגילה בעת הכתרתה של אסתר: "ויעש המלך משתה גדול לכל שריו ועבדיו, את משתה אסתר, והנחה למדינות עשה ויתן משאת כיד המלך" (ב', י"ח).

במשתה הפותח את המגילה מוצאים אנו: "השתיה כדת אין אונס". במדרש מובא: "כוסם של הפרסיים. היו מביאים להם כוס גדול, שמו פתקא, והיו משקים בו כוס אחד לכל איש ואיש, ולא היו מניחים לו עד שישתהו כולו. ואפילו מת או משתגע, לא היו מחזירו עד ששותהו... ואחשורוש אמר לא יובאו כוסות אלו אל המשתה שלי, אלא כל איש ואיש ישתה כרצונו" (תרגום שני א', ח' ומדרש אבא גוריון).

ואכן, בדברי ההיסטוריונים אנו מוצאים כי ברשותם של שרי המשקים הפרסיים היתה כוס ענקית בשם פתקא. מי שהוגשה לפניו הכוס, היה מוכרח לשתות את כל תכולתה.

כל אחד מהמוזמנים חשש שמא תיפול ה"פתקא" בגורלו. לכן, דאג כל מוזמן לשחד את שר המשקים כדי להבטיח לעצמו שלא תוגש לו כוס זו. בשל כך היה מעמדו של שר המשקים חשוב ביותר ביחס ליתר השרים.

בחפירות הארכיאולוגיות נמצאו כוסות ענק, מעוצבות בצורות שונות ועשויות זהב, אותן כוסות שמהן חששו הכול.

 

שמותיהם של מרדכי ואסתר

מילים רבות במגילת אסתר מקורן בלשון הפרסית, כגון אחשדרפנים (KHSATRAPAN - הנציבים), פתגם (PITZAMA), דת (DATA - חוק), אחשתרנים ועוד.

לעניין שמותיהם של מרדכי ואסתר, מוזכר בתלמוד (מגילה ט"ו) שמרדכי הוא שמו הפרסי, בעוד שמו האמיתי היה פתחיה, ויש אומרים מלאכי. אסתר מוזכרת במגילה בשם הדסה, ורק בפרסית היא נקראת אסתר, כפי שמובא במדרש: "ונקראת שמה אסתר, על שם הכוכב הנקרא בלשון המקרא איילת השחר (תהילים כ"ב, א'), ובלשון חכמים נוגה". את מזמור "איילת השחר" פרשו חז"ל על אסתר. עובדי האלילים הבבלים שעבדו את כוכב נוגה, קראו לאלילם בשם עשתר, מלשון star (כוכב).

 

מצבות מרדכי ואסתר

מצבותיהם של מרדכי ואסתר ממוקמות במרכז העיר המדאן של ימינו, סמוך לאחד הרחובות הראשיים של העיר.

המבנה ששוכנים בו הקברות הוא מבנה צנוע ולא מפואר, הנקרא בפי היהודים: "מקברהיי אסתר ומרדכי" - קברות אסתר ומרדכי. המוסלמים מכנים אותו בשם: "אמאמזאדה יהודי". בעבר היה המבנה בשדה פתוח של בית הקברות היהודי. אולם תכניות הפיתוח שינו את פני הסביבה, וכיום אין שריד וזכר לבית הקברות. המבנה ניצב לבדו, כהה, מיושן, וצלקות רבות בקירותיו החיצוניים ובכיפה שמעליו.

במשך דורות רבים פקדו את המצבות עשרות אלפי יהודים מרחבי פרס, ביקשו חסד, רחמים וניסים, ושתעמוד לזכותם צדקתם של מרדכי ואסתר.

רבי בנימין מטודלה, שנסע למקום בסוף שנות השישים של המאה השתים-עשרה, מסר לנו מידע על הימצאות קברות קדושים אלה בהמדאן: "מאותו ההר (הרי הפתון) עד חמדן מהלך עשרה ימים, היא מדי העיר הגדולה, ושם כמו חמישים אלף מישראל, ושם לפני כנסת אחת קבורים מרדכי ואסתר".

ד"ר יעקב פולק מווינה מביא אף הוא תיאור מפורט ומעניין של האתר הקדוש. הוא מספר: האתר הלאומי היחיד שיש ליהודים בפרס הוא מצבת אסתר ומרדכי בהמדאן, אליה עלו לרגל מאז ומתמיד.

בחלק העליון של מצבת מרדכי כתוב: "זה ארון הקודש של מרדכי זיע"א". הכתובות סביב הארון הן: "איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני..."

בחלק העליון של מצבתה של אסתר כתוב: "זה הארון אשר בו נקברה אסתר הצדקת זיע"א". הכתובות סביב הארון הן: "ותכתוב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי את כל תוקף לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית..."

 



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים