הסיפור האמיתי

 

הסיפור האמיתי

הידיעה נחתה על יהודי שושן בהפתעה מוחלטת. לאחר שנים של דיכוי אכזרי תחת עולו הקשה של המלך נבוכדנצר, חל מהפך דרמטי במעמדם של היהודים. בהודעה רשמית שהתפרסמה מטעם בית מלכותו של אחשורוש, נמסר כי במסגרת סדרת האירועים החגיגיים לציון התבססות משטרו של המלך, ייערך נשף מפואר המיועד להמון העם, ובכלל זה ליהודים. לא די בכך שהיהודים הוזמנו ליטול חלק בנשף המפואר, אלא שגם נעשו סידורים הולמים כדי לספק להם ארוחות כשרות ולהבטיח, כי הכול ייעשה על פי דרישות ההלכה.

קשה לתאר את עוצמת ההתרגשות שהודעה זו עוררה. אמנם בשנים האחרונות חל שיפור מסוים במעמדם של היהודים, בפרט ביחס לתקופת שלטון בבל. כורש נתן רישיון להקים את בית המקדש מחדש, וקבוצה של עולים אף נענתה לקריאתו והחלה בהכנות מעשיות לחידוש עבודת הקרבנות. אך היתה זו התחלה צנועה מאוד, שלא מימשה את כל הציפיות שנתלו בה. קבוצת העולים הראשונה היתה קטנה יחסית, ולא היה לה המשך. עבודות בניית בית המקדש בירושלים נפסקו בגלל הלשנת שונאים, ובנוסף לכך, הוסיף עם ישראל ברובו המכריע להיות "מפוזר ומפורד בין העמים".

והנה עתה, ניצת מחדש זיק התקווה. ההכרה הפורמלית במעמדם של היהודים ותשומת הלב הרבה שהושקעה, כדי שכל פרטי החגיגה יתאימו לדרישות ההלכה, העידו על רוח חדשה הנושבת בארמונות המלך. היתה זו, לכאורה, רוח של פתיחות ושל התחשבות ביהודים, רוח שהבטיחה שיפור ניכר ביחס וביטול הסכנה הקיומית שנשקפה לקהילת היהודים.

מה רבה, איפוא, היתה הפתעתם של יהודי שושן כאשר מביתו של גדול הדור, מרדכי היהודי, לימים ממייסדי הכנסת הגדולה, התקבלה הודעה מוזרה אך תקיפה וחד משמעית: בשום פנים ואופן אין להשתתף בסעודתו של אחשורוש!

נקל לשער את גל השמועות והלחשושים שעוררה הוראה נחרצת זו בקרב יהודי העיר. לא די בכך שיחמיצו שעת כושר היסטורית לשיפור היחסים עם השליט, קיימת אף סכנה מוחשית שפקודתו של מרדכי תעורר מורת רוח קשה בלבו של שליט הפכפך, כמו אחשורוש, והיהודים עלולים לשלם ביוקר.

מן הסתם היו גם כאלו שציינו שהמשתה מהווה הזדמנות מצוינת לרקום קשרים עם האחשדרפנים והפחות של מחוזות רחוקים בממלכה, כאלו שמעולם לא הזדמן להם לפגוש יהודי בגודל טבעי. בהזדמנות זו, כך טענו אותם מבינים, ניתן יהיה לנפץ סטריאוטיפים ולהפריך דעות קדומות. פקידי השלטון יגלו שליהודי אין קרניים, והאינטליגנציה הפרסית תלמד להעריך את הפקחות היהודית. מדובר, כך סברו, בהזדמנות יוצאת דופן להנמיך את מפלס האנטישמיות בעולם ולשדרג לטובה את מעמדו של עם ישראל.

הוראתו המפתיעה של מרדכי עוררה תרעומת לא מעטה, בפרט לאור העובדה שלא ניתן לה נימוק ברור. היו כאלו שייחסו את הוראתו לצרות אופקים ולחוסר הבנה בצורכי הדור החדש. "אמנם מדובר בתלמיד חכם בעל שיעור קומה", נדו בראשם, "אך הוא עדיין שבוי בתפיסות גלותיות שאבד עליהן הכלח. הגויים שהוא מכיר הם הקלגסים הבבליים שעלו על ירושלים והחריבוה. אין הוא מבין שהשתנו הזמנים, והיום יש לנו עסק עם פרסים מתונים ואינטליגנטיים. אנשים בני תרבות שיש לעשות כל מאמץ כדי להדק עימם את הקשרים לתועלת כולנו".

ואכן, ביום שבו נפתחו שערי "גינת ביתן המלך", צבאו על שעריו גם המוני יהודים שבאו להתבסם מהיין המשובח, להתפעל מהריהוט המהודר ולהזין את עיניהם בשכיות חמדה שעיטרו את האולמות המפוארים.

האירוע, כך נדמה, תרם את חלקו להתפייסות הדדית בין חלקי האוכלוסייה השונים ולשיפור מעמדם של היהודים. עובדה: לאחר המשתה באו תשע שנות שקט וחיים נטולי הפרעות. נראה היה שהמשתה השיג את מטרתו והעם יכול לחיות בשלווה.

 

הוראה בלתי הגיונית

ביום בהיר אחד, לאחר כתשע שנים, התעוררו יהודי שושן למציאות לא נעימה. המן בן המדתא התמנה לתפקיד ראש הממשלה. בכירי הקהילה התכנסו לאסיפות חירום במטרה לגבש דרכי התמודדות מול השליט החדש. הדעה הרווחת היתה שבעת כזאת יש לשמור על פרופיל נמוך - לא לעורר תשומת לב ולא להכות גלים. גם לדרישתו המטורפת של המן, שכל רואיו ישתחוו לו, נמצא פתרון הלכתי משביע רצון. התברר, שאין איסור להשתחוות לאדם, שכן אדם אינו אלוה, ואין לו דין של עבודה זרה.

הכול התפזרו לבתיהם בהרגשה שהמצב תחת שליטה, עד שפסק הלכה חדש ומוזר של מרדכי נפל עליהם כברד ביום חמסין. מרדכי קבע נחרצות שאין להשתחוות להמן, ואף הגשים זאת הלכה למעשה, כאשר עמד מולו זקוף קומה. מרדכי אף לא ניסה להשתמט ממפגש עם המן. אדרבא, הוא השתדל לעמוד בדרכו ולהראות לו בצורה הברורה ביותר שאין הוא כורע ומשתחווה לו.

ואכן, לא חלף זמן רב ונראה היה שהתנהגותו הפרובוקטיבית של מרדכי המיטה אסון. המן הזועם שלף לפתע תוכנית זוועה אנטישמית, שגם הפסימיים שבין היהודים לא העלו אותה בחלומותיהם השחורים: "להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים". כל האזהרות שהושמעו באוזניו של מרדכי התקיימו אחת לאחת.

קרוב לוודאי שהיו כאלו שזכרו גם את גישתו הקיצונית של מרדכי ביחס למשתה אחשוורוש, תשע שנים קודם לכן, וקישרו בין הדברים. מבחינתם היתה כאן הוכחה ניצחת שהוא אינו מבין את צורכי הדור ואינו ראוי להנהגה.

 

זיהוי מהלך סמוי

כיצד יש להבין את התנהלותו של מרדכי? מהו הקו העובר לאורך הוראותיו והנהגותיו? האומנם יש לנו עסק אם אדם נאיבי שנסיבות החיים אינן ברורות לו?

תהייה דומה ניתן להעלות ביחס למעמדה של אסתר המלכה. היהודים ידעו שיש להם "אחות בבית המלך", ובכל זאת ציווה מרדכי על אסתר לא לגלות את עמה ואת מולדתה. שום ניסיון לא נעשה לנצל את מעמדה של אסתר כדי לחסום את עלייתו של המן לשלטון או כדי לסכל את תוכניותיו. רק לאחר שהגזרה הפכה לעובדה מוגמרת והאיגרות נשלחו לכל המדינות, נשלחת אסתר אל המלך, וגם זאת לאחר צום מתיש שנמשך שלושה ימים, צום העלול לחבל בהופעתה.

עיון עמוק מגלה שדווקא מרדכי היה ער לנעשה בצורה מדויקת וברורה, הרבה יותר מ"המומחים" למיניהם. הם היו נאיבים, בעוד שהוא היה מפוכח. מרום מבטו כגדול בתורה, היתה לו זווית הסתכלות ייחודית, שאיפשרה לו לזהות תהליכים רוחניים סמויים אך רבי עוצמה, הזורמים מאחורי הקלעים של סיפור המגילה. הוא ראה וגם הזהיר, אך למרבה הצער, נפלה אזהרתו בתחילה על אוזניים ערלות. רק לאחר תהליך מהפכני של התעלות רוחנית, קלטו בני הדור שבעצם רק מרדכי ראה נכוחה את המציאות.

 

לכוון את התדר הרוחני

יכולתו של טרנזיסטור לקלוט שידורים הנשלחים על גלי האתר, תלויה בתדר שאליו הוא מכוון. סטייה קלה מהתדר, והצליל נעשה מטושטש ואף נמחק לחלוטין. האנטנה המשמשת את רוב בני האדם מכוונת בעיקרה לתדר הגשמי. עבורם המציאות הגשמית היא המציאות העיקרית הקיימת. גדולתו של הצדיק מתבטאת בכך שהוא מתכוונן לתדר הרוחני. לא רק שתמונת העולם שלו עשירה יותר, שכן היא כוללת פרטי אינפורמציה רבים יותר, אלא שהיא גם אמיתית ומדויקת עשרת מונים. שכן לא אחת התהליכים הגשמיים מהווים מסווה המסתיר את התהליכים האמיתיים המתרחשים מתחת לפני השטח.

כדי להסיר את הלוט הגשמי ולהתכוונן לתדר הרוחני של המציאות, עלינו לשוב ולסקור את סיפור המגילה דרך נקודת מבט מיוחדת זו. מבט זה יחשוף בפנינו מציאות שונה לחלוטין מזו שהכרנו.

בניגוד לרושם המתקבל מהתבוננות שטחית בדמותו של אחשוורוש, חז"ל תמימי דעים שכל כוונותיו של השליט היו מרושעות מתחילתן. סעודתו של אחשוורוש לא היתה אלא תחבולה מתוחכמת שתפקידה להסיר מעם ישראל את קו ההגנה הרוחני האחרון שלו. עוד מימי נבוכדנצר ריחף על עם ישראל איום שנבע מכך שבימיו השתחוו העם לצלמים ועבדו עבודה זרה. מכל מקום, יכלו היהודים לטעון שהדבר נעשה בכפייה. לכן ביקש עתה אחשורוש להכשילם בחטאים דומים, אך מתוך רצון גמור.

במבטו הרוחני זיהה מרדכי שההליכה למשתה לא תפתור את בעיית האנטישמיות, להיפך, היא תסיר מעל העם היהודי את השמירה האחרונה מפני הסכנה הגוברת.

תשע שנים לאחר מכן עלה המן לשלטון. מרדכי, במבטו הטהור, שוב מזהה את גורם הסכנה העיקרי. לא גאוותו של המן היא שורש הבעיה, ולכן התפייסות עימו לא תוביל לפתרון. בשעה זו נדרש עם ישראל לגילויי מסירות נפש, כדי לתקן את החטא הקודם. הסתמכות על קשרים בבית המלוכה או דפוסי פעולה דומים, המבוססים על המציאות הגשמית גרידא, לא יניבו את התוצאה המקווה.

מרדכי מכוון את התגובה לאפיקים רוחניים. הוא מארגן חזרה בתשובה המונית של יהודי שושן. במקביל הוא שולח את אסתר לפגוש את המלך, אבל רק אחרי שהיא וכל היהודים צמים שלושה ימים. אמנם הצום יחליש את גופה, אך ירומם את דרגתה הרוחנית.

הוראותיו של מרדכי העמידו את יהודי שושן בפני התלבטות פנימית חמורה. מצד אחד, עמדו נימוקים שכליים כבדי משקל, המבוססים על השכל הישר וההיגיון הבריא. מנגד ניצבת טענתו של מרדכי שגזירת המן אינה נובעת מסיבה טבעית או מדינית, אלא מגורם רוחני. זהו הסבר שאינו נתמך בעדות החושים ולא בניסיון החיים, אלא רק באמונה הבלתי מעורערת בגדול התורה ומנהיג הדור.

בדרך הטבע היו בני ישראל צריכים לצאת בחמת זעם נגד מרדכי, אולם מנגד ניצב הציווי התורני הברור: "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל". מה יכריע את הכף? איזה שיקול יגבר?

הנס הגדול של פורים היה בכך שבני ישראל העמידו את אמונת החכמים שלהם מעל לחושיהם הטבעיים. ומשחידשו את אמונת החכמים, תוקן חטא ההשתתפות בסעודת אחשורוש, והם הפכו ראויים לישועה. כוחות נפש כבירים נדרשו מהם למשימה זו, ולכן ניצב חג הפורים כבן זוג המשלים את יום מתן תורה.

במעמד הר סיני, כך אומרים חז"ל, קיבלו עם ישראל את התורה מתוך כפייה. כוונתם שהגילויים השמימיים היו כה נשגבים וחזקים, עד שלא היתה להם יכולת טבעית לסרב. בפורים המצב היה הפוך. המציאות הטבעית שידרה אדישות והתנכרות. נדרשה התעלות מיוחדת כדי להתחבר לנקודת מבטם הטהור של חכמי ישראל. קבלת התורה התרחשה בשנית, והפעם מתוך אהבה ורצון.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים