המזל וההשגחה העליונה במגילת אסתר

 

המזל וההשגחה העליונה במגילת אסתר

במגילת אסתר מסופר, שהמן תכנן להשמיד את העם היהודי ביום אחד, ומאחר שהאמין בכוכבים ובמזלות, ביקש לדעת איזה חודש מסוגל ביותר להצלחת משימתו. לשם כך הפיל גורל הנקרא "פור", וגורל זה הורה לו לקבוע את יום השמדת היהודים בחודש אדר:

"בחודש הראשון הוא חודש ניסן, בשנת שתים עשרה למלך אחשוורוש, הפיל פור הוא הגורל לפני המן, מיום ליום ומחודש לחודש שנים עשר הוא חודש אדר" (אסתר ג', ז').

כיוון שנס ההצלה קשור בגורל זה, לכן נקרא החג "פורים":

"כי המן בן המדתא האגגי, צורר כל היהודים חשב על היהודים לאבדם; והפיל פור הוא הגורל, להומם ולאבדם. ובבואה לפני המלך אמר עם הספר, ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו, ותלו אתו ואת בניו, על העץ. על כן קראו לימים האלה פורים, על שם הפור" (אסתר ט', כ"ו).

הגורל שערך של המן הוא "כותרת" החג, אין הוא פרט מקרי במהלך המגילה, אלא ענין מהותי. מטרת החג היא לזכור וללמד לדורות את נס ההצלה, ובעיקר את תוכנו הפנימי האקטואלי בכל עת ובכל שעה. תוכנו הפנימי של פורים הוא ההתייחסות של האדם אל מזל, מקרה וגורל.

"מקרה" בשפתינו פירושו: מאורע שאירע ללא הכוונה וללא הזמנה מראש, אך משמעותו האמיתית היא: מאורע שאינו פרי בחירה רצונית, אלא תוצאה של גורם שאינו תלוי באדם. כלומר, השגחה עליונה המכוונת את כל הנעשה עלי אדמות.

להשגחה האלוקית קיימים שני נתיבי פעולה: ההשגחה הישירה, שרק יחידי סגולה זוכים לה, וההשגחה הבלתי ישירה, זו המתבצעת באמצעות "שרים של מעלה", שהם המזלות.

במערכת המזלות נקבע לכל אדם מראש, בשעה שנברא, באיזו סביבה ובאלו תנאים יתנהלו חייו: האם יהיה חכם או טיפש, גיבור או חלש, עשיר או עני וכן הלאה. מדובר על נתונים התחלתיים, שעליהם מושתת מהלך החיים. לאדם יש בחירה חופשית לבחור בטוב או ברע, אך המקרים המתרחשים בחייו הם תוצאה ישירה או עקיפה ממצבו במסגרת מזלו. אמנם באפשרותו להתגבר על מזלו, אך לשם כך יש צורך להשקיע מאמץ ניכר.

לדוגמה: מזלו של פלוני קובע באם יהיה עני או עשיר. על העשיר מוטלת מצוה לתמוך בעניים ביד רחבה. מזלו אינו קובע אם יקיים את המצוה כראוי, מאחר שהדבר מותנה בבחירתו החופשית. לעומתו, העני מנוע מקיום מצוות צדקה, אך הוא מצווה לקיים מצוות אחרות בתנאי עניות, והמבחן שלו הוא בקיום מצוות אלו. כיצד האדם מתייחס אל מזלו? קיימים כאן שני מבטים, שתי זוויות ראיה שונות.

המבט הכפרני מכיר במזל כגורם עליון שאינו בתחום שליטתו, אך אין הוא רואה בו גילוי של רצון אלוקי. הוא מנהל את חייו על פי רצונותיו האישיים; לשם כך הוא מנסה להעזר במזל או לחילופין להתגבר עליו. כאשר המזל לצדו, הוא רותם אותו לצרכיו, וכאשר המזל מפריע לו, הוא נחשב כאוייב שיש להתגבר עליו.

המאמין בה' מקבל את המזל כמתנה מידי ההשגחה האלוקית, בין לטוב ובין למוטב. תפקידו בעולם לעבוד את בוראו על פי המצב בו הוא נתון, ומזלו הוקצב מהשמים בהתאם לכוחותיו הנפשיים, בכדי שינצל את מלוא כוחותיו במסגרת מזלו שלו.

לכאורה אין דבר טבעי יותר מגורל, שהרי לעולם יצא פתק אחד מתוך הקלפי וא"כ ניתן לטעות ולטעון כי אך "במקרה" הוא יצא אולם מכמה דוגמאות מהתורה והנביאים אנו רואים כי אדרבה גורל הוא ביטוי לפעולתו של הקב"ה בכבודו ובעצמו.

מגילת אסתר מלמדת שהמזל והמקרה הם מכשירים ביד ההשגחה העליונה. המגילה מציגה בפנינו שרשרת מאורעות. כל מאורע בפני עצמו אינו יוצא מגדר הרגיל. רק מבט כולל, הרואה את השתלשלותם של המאורעות כולם מתחילתם ועד סופם, מגלה את צירוף המקרים המופלא שההשגחה האלוקית מסתתרת מאחוריהם.

מחד, אנו רואים את המן המנסה לרתום את המזל לתוכנית השטנית של השמדת העם היהודי, ולשם כך הוא מפיל עליהם גורל. ומאידך, אנו רואים את ההשגחה האלוקית המכוונת את המזל ומצרפת מאורע למאורע בכדי להציל את ישראל.

"פורים", חג המזל, מלמד אותנו שהמזל אינו כח מעורפל המאיים עלינו או מעניק לנו אושר כפי רצונו; המזל הטוב והמזל הרע הינם מכשירים בידי ההשגחה האלוקית, ומטרתם תמיד לעזור לאלה השואפים למלאות בחייהם את רצון הבורא.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים