והיית אך שמח

מאמרים נוספים
פקודת היום - לשמוח
"כל האזרח בישראל ישבו בסוכות"
סוכות - חג האסיף
שמחה ללא מיצרים
מאמרים נוספים
שמחת בית השואבה
שמחתנו באמיתות התורה
אהבת המצוות
מאמצים להשגת האתרוג
עצת המלך
"סוכה תהיה למסתור ממטר"
סוכה של לויתן
הטבע והאדם
מתנת ישע
האמונה והחקירה
שמחת האסיף
זמן שמחתנו
ארעי ושמח
זכר לענני כבוד
והיית אך שמח
ארבעת המינים
ארבעת המינים
מבצר ושמו סוכה
סוכה על אם הדרך
לִקְחֵי ארבעת המינים
שובע שמחות את פניך
הבטחון והשמחה
ושאבתם מים בששון
שמחת ישראל והתורה
חג הסוכות
זכר לענני כבוד
שמחה ללא מיצרים
מעל לשמש
ארבעה מינים
מאמרים נוספים

השמחה מהווה מוטיב חשוב במשנת היהדות. התורה קוראת לנו לקיים את המצוות לא מתוך תחושת חוסר ברירה, אלא מתוך רגש של אושר ושמחה.

מובן מאליו כי בימי חג ומועד מקבלת השמחה ביטוי בולט במיוחד. בין כל החגים, מקום מיוחד נתייחד לחג הסוכות. חג זה, כל מהותו אומרת שמחה. לא במקרה נקרא שמו "זמן שמחתנו", התורה עצמה עיטרה אותו בעטרה של שמחה: "ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים" (ויקרא כ"ג, מ'). ושוב נשנים הדברים בספר דברים (ט"ז, י"ג- ט"ו): "חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים… ושמחת בחגך… והיית אך שמח". כמו מאליה נשאלת השאלה: לשמחה מה זו עושה? בין אם נפרש את משמעות המקרא שבאה כאן התורה לאחל ולהבטיח שתשרה השמחה במעוננו בחג, ובין אם נפרש שיש כאן ציווי להיות שמח (ראה: רש"י דברים שם), תמהים אנו במה נשתנה חג הסוכות מיתר החגים, שמובלטת בו השמחה? בבואנו להרהר בנושא זה מתעוררת בנו שאלה נוספת, האם השמחה של חג הסוכות קשורה למצות הישיבה בסוכה, או שמא מצוות נפרדות הן, ללא קשר עניני ביניהן?

מן הראוי שנעיין תחילה במשמעותם של חג הסוכות ושל מצות הישיבה בסוכה.

*

 

חג הסוכות נקבע בעונת שיא השפע החקלאי. זהו הזמן בו מתמלא הבית בכל טוב. אסמי התבואה גדושים בר והיקבים שופעים יין. בעונת שפע זו, אורבת סכנה לפתחו של האדם. אפשר שבשעה זו יסבור כי כוחו ועוצם ידו עשו לו את החייל הזה. תחושת השובע עלולה להוביל לתחושת שכרון וגאוה עצמית, המנוגדים בתכלית לרוח התורה. הן ידוע מכבר כי העושר עלול להעביר את האדם על דעתו ועל דעת קונו.

כדי להגן על האדם מסכנה רוחנית זו, ציותה התורה לנטוש את הבית למשך שבוע ימים ולעבור להתגורר בסוכה, שגגה מסוכך בצורה רופפת, עד שכוכבי השמים ניבטים מבעד לן. בתקופה בה האדם עשוי להנות ממיטב יבולו, והוא רוצה להתבצר בביתו-מבצרו, קוראת לו התורה לעקור מביתו לדירת עראי, חסרת כל אותם תנאים המאפיניים דירת קבע. מעשה קיצוני זה של נטישת הדירה הנאה והקבועה, המעבר לסוכה חסרת נוחיות, תוך כדי הזכרות בעובדה ההיסטורית כי היו זמנים שעמנו היה חסר כל תנאי דיור מינימליים, הינם תרופת חיסון מעולה לכל אפשרות של גאוה עצמית, המביאה, חלילה, לשיכחת האלוקים. ידיעה שלא כל הנמצא ברשותך בשפע כיום, מצוי היה בידך תמיד, למרות כל כשרונותיך ועוצם ידך, מלמדת כי גם מה שנמצא בידך לא מכוחך בא לך, אלא משום ש"ה' אלוקיך הוא הנותן לך כח לעשות חיל" (דברים ח', י"ח).

הקניית הכרה בסיסית זו של תחושת ההתלבטות והענוה בפני האלוקים, היא אחת המטרות העיקריות של חג הסוכות.

 

*

 

מעתה לא נשאל מדוע ציוותה התורה לשבת בסוכות דוקא בחודש תשרי, ולא בחודש ניסן שבו יצאו אבותינו ממצרים? שהרי דוקא בתקופת השפע יש לזכור ולהזכיר עקרונות גדולים אלו, משום שהשיכחה מצויה בהם.

לאור זאת נבין היטב גם את הדגשת התורה: "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות". החש עצמו כאזרח בעל נחלה, זקוק יותר מכולם לאותה תזכורת נפלאה שסוכה שמה. דוקא בעל אחוזת הקרקע, בעת שיא השפע החקלאי, הוא זה שחייב להציב לעצמו סייג בפני תחושת השובע, השכרון והגאוה. דוקא לו דאגה התורה במודגש, והורתה לו לחוג את חג הסוכות, כדי לעצור מפני סחף משכר זה.

 

*

 

חג זה, בו פורש היהודי מדירתו ומקניניו החומריים, ועובר לשהות בסוכה שסימלה ענווה ופשטות, הוא זמן שמחתנו האמיתי.

שמחה זו, זוהי שמחת הנפש המשוחררת מתלות בחומר. זניחת הדירה והנכסים לתקופת מה, מסוגלת להוליך לתחושה פנימית של התעלות מעל לקנינים חומריים, ומכאן נכנס האדם להיכל שמחה אמיתית. השמחה על נכסים שהצטברו ועל ממון שהושג, לעולם אינה מושלמת, תמיד מתלווה אליהם העצב על מה שעדיין חסר, "שהרי מי שיש לו מנה רוצה מאתיים, יש לו מאתיים רוצה ארבע מאות". אם גם לעתים חש אדם שמחה על רוב קניניו, אין זאת אלא לרגעים ספורים. להיות שמח, להיות אך שמח, ניתן רק כאשר ניחן האדם בתחושת הסתפקות במה שבידו. להיות מאושר עד בלי די, אפשר רק כאשר האדם מסוגל לעצור את המרוץ אחר נכסים וממון, ולומר לעצמו: הנסיון מלמד, כי מותרות אינם מביאים להשגת שמחה. להיפך, זהו מירשם בדוק לתחושת צימאון שאינה מאפשרת לשמוח כדבעי. רק השמח בחלקו ובקירבתו אל השכינה הוא השמח באמת, כי "עוז וחדוה במקומו". אכן חג הסוכות, ראוי לתואר "זמן שמחתנו", כי בסיוע מצות הסוכה, מסוגל היהודי להגיע לשמחת נפש אמיתית.

 

*

 

זוהי גם תחילת עונה חדשה. בראשית השנה, מהווה שמחה זו הנובעת מתוך אמונה עמוקה בהשגחת הקב"ה על בריותיו, פתיחה נאה לשנה שתבוא אחריה. כתוצאה משמחה זו, כשיצא האדם מישראל לשדד את אדמותיו ולזרוע את תבואות השנה הבאה, שוב לא תהיה זו זריעה חומרית גרידא. באותה שעה יסתמך הזורע על אביו שבשמים שהוא ה"מצמיח חציר לבהמה, ועשב לעבודת האדם". זוהי הזריעה שעליה נאמר: "שמאמין בחי העולמים – וזורע" (תוס' שבת ל"א, א').

 



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים