ארעי ושמח

מאמרים נוספים
פקודת היום - לשמוח
"כל האזרח בישראל ישבו בסוכות"
סוכות - חג האסיף
שמחה ללא מיצרים
מאמרים נוספים
שמחת בית השואבה
שמחתנו באמיתות התורה
אהבת המצוות
מאמצים להשגת האתרוג
עצת המלך
"סוכה תהיה למסתור ממטר"
סוכה של לויתן
הטבע והאדם
מתנת ישע
האמונה והחקירה
שמחת האסיף
זמן שמחתנו
ארעי ושמח
זכר לענני כבוד
והיית אך שמח
ארבעת המינים
ארבעת המינים
מבצר ושמו סוכה
סוכה על אם הדרך
לִקְחֵי ארבעת המינים
שובע שמחות את פניך
הבטחון והשמחה
ושאבתם מים בששון
שמחת ישראל והתורה
חג הסוכות
זכר לענני כבוד
שמחה ללא מיצרים
מעל לשמש
ארבעה מינים
מאמרים נוספים

שני ציוויים, מנוגדים לכאורה, נאמרו בהקשר לחג הסוכות. האחד: "ושמחת בחגך, והיית אך שמח". השני הוא הציווי שנאמר בהקשר לסוכה: צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי.

ואנו תמהים: כיצד ניתן לשמוח כאשר נמצאים בדירת ארעי. והרי לא נוח בה, לא נעים ולא בטוח?

כדי לענות על שאלה זו, יש לבחון את מושג הארעיות. נפתח בסיפור.

אדם עשיר הגיע לביקור אצל ה"חפץ חיים" והביע בפניו את השתוממותו מהפשטות שבה חי הרב. איך אפשר לגור כך, בחדר שיש בו רק ריהוט מינימלי? ביקש העשיר להבין.

בתשובה לתמיהתו, שאלו ה"חפץ חיים": היכן אתה מתגורר כעת? השיב העשיר שהוא מתגורר במלון. כשביקש ה"חפץ חיים" שיתאר לו את חדרו שבמלון, השיב העשיר: אני מתגורר בחדר שיש בו מיטה, ארון, שולחן וכיסא, וברשותי מזוודה קטנה ובה חפצים מעטים. אולם מקום זה אינו ביתי. אני מתגורר בו רק באופן זמני, ועל כן אין חשיבות רבה לשטחו המצומצם של החדר או לתכולתו. חייך ה"חפץ חיים" ואמר לו: אף מקום זה, שאני מתגורר בו, אינו ביתי הקבוע. מתגורר אני בו רק באופן זמני...

ארעיות משמעותה זמניות, שייכות קיומית בלבד, מיעוט קניינים, פשטות שאינה מושכת תשומת לב, תחנת מעבר למקום קבוע. הבה נבחן את רכיבי הארעיות, וננסה להבין כיצד הם יכולים להביא את האדם לשמחה.

 

זמניות

האדם מטבעו מרגיש וחש בנפשו כי הוא עומד לחיות אלף שנה (זוהר). הרגשה זו גורמת לו להשקיע מאמץ רב בצבירת רכוש, בבניית בתים ובהקדשת זמן לשאר ענייני העולם הזה. בעוברכם ברחבי הארץ, לבטח תראו יישובים רבים ובהם בתים פרטיים גדולים ומפוארים. ההתעסקות בבניית הבית – אתגר היא לאדם. מחד גיסא, היא מעניקה לו חיות זמנית, עניין להתגדר בו, אך מאידך גיסא, היא גורמת לו מתחים וקשיים כלכליים. למעשה, הבית גדול מכפי צורכם של דייריו, והם ממעטים לשהות בו עקב עיסוקיהם הרבים. הבית הופך ממקום מגורים לסמל של מעמד. הוא נועד כדי להראות אותו לאחרים ולהתפאר בו.

אדם שמרגיש כי חייו כאן הם זמניים, חושב פעמיים האם כדאי לו להשקיע משאבים, זמן וכוחות בעבור דבר שהוא עתיד להנות ממנו במשך זמן מוגבל בלבד. הוא בונה את מה שיש בו צורך לקיומו, בוחן כל דבר מתוך התחשבות במיעוט הזמן שהאדם חי בעולם הזה, ועיקר משאבי חייו מושקעים בכיוונים הרוחניים הנכונים. אדם זה מאושר יותר.

 

 

שייכות עניינית

כאשר אדם פונה לחברו ומבקש פיתרון לקשיי ההתנהגות שמגלים ילדיו, מוצא החבר את עצמו מעניק עצות נפלאות, הנובעות מחשיבה עמוקה ומהבנה בנפש האדם. לעומת זאת, כאשר ילדיו של החבר מתנהגים בצורה דומה, הוא שוכח את עצותיו הנבונות ומתנהג באופן המוּנע על ידי רגשות פחד, ולעיתים אף על ידי תוקפנות. להיכן נעלמו חשיבתו והבנתו העמוקות? אלא שככל שהשייכות גדולה והדוקה באדם יותר, מתעוררים יותר רגשות הפוגמים בשיקול הדעת, וממילא מופרעת ההתייחסות העניינית.

אנשים השוהים בחו"ל זמן ארוך, לצורך לימודים וכדומה, חיים בשלווה. הסיבה העיקרית לשלווה זו היא - חוסר השייכות כמעט. בכל מדינה יש קשיים כלכליים, קשיים חברתיים, מלחמות וטרדות. אולם תופעות אלו משפיעות בעיקר על אנשים השייכים למקום, ופוגמות בשמחת חייהם. כאשר אדם מתייחס להתרחשויות שסביבו כמי שחי במדינה זרה, הן אינן מצליחות להפר את שלוות נפשו, והוא פנוי יותר לחיים עצמם. ממילא הוא גם מאושר יותר.

 

מיעוט קניינים

תחושות פחד ואיום ממלאות את לבו של האדם, כאשר הוא חש שדבר ששייך לו, עומד להילקח ממנו: זמן, רכוש, בריאות, חיים...

ככל שלאדם יש קניינים רבים יותר, והקשר שלו עם קנייניו הדוק יותר, כך קל יותר לאיים עליו.

חיילים המשרתים בצבא סדיר, אינם פוחדים מהמלחמה, כמו חיילי מילואים, שכבר נישאו, הקימו משפחות וצברו רכוש.

חסרי כול אינם מוטרדים מהמתחולל בבורסות הקורסות, כמו אנשי עסקים. אדם החש שכל מה שיש לו הוא מתנה מה', והוא משתמש ברכושו כדי להיטיב לזולת, הקשר שלו עם רכושו הדוק הרבה פחות, מהקשר של אדם שחש שהכול בא לו מכוחו ועוצם ידו. על כן, לא פלא שהחרדה מפני איבוד הרכוש מאיימת יותר על האדם שחש שרכושו הושג בכוחותיו שלו, והיא מדירה שינה מעיניו ומשביתה שמחה מלבו.

לכולנו יש חיים, בין לעשיר ובין לרש, וכולנו מאויימים וחרדים מפני לקיחתם. אולם יש הבדל בין בני האדם מבחינת הקשר שלהם לחיים, וכתוצאה מכך, יש גם הבדל בעוצמת הפחד שהאנשים חווים, כאשר נוצר איום על חייהם. אנשים הרואים בחיים כלי לעבודת ה', פוחדים פחות ממלחמה, מאלו שאינם מאמינים.

ידוע הסיפור על אסיר ציון שבמהלך מעצרו התקרב ליהדות. חבריו שנתפסו אִתו בנסותם לחטוף מטוס, נשברו ונשארו שנים רבות בכלא. הוא, לעומתם, לא נשבר, ואף הצליח להשיג מהשלטונות הקומוניסטים את כל דרישותיו לגבי תנאי כליאתו ותשמישי הקדושה הנדרשים לו. לאחר תפיסתו הוא חש כי הדבר היחיד שנותר לו, ושבו יכולים לאיים עליו הוא חייו, והוא גמר בדעתו שלא איכפת לו למות, אם כך נגזר עליו משמים. מרגע זה, איבדו השלטונות את שליטתם עליו. לבסוף הוא אף שוחרר.

 

תחנת מעבר לקראת המקום הקבוע

אנחנו רגילים לראות את העולם הזה כדבר ממשי, ואילו את העולם הבא כמשהו ערטילאי, הדורש מאמץ של אמונה כדי להתחבר אליו. לאמיתו של דבר, העולם שאנו חיים בו הוא הוא העולם הערטילאי, ארעי ולא נצחי, מחזה תעתועים סוחף, שיום אחד יגיע אל סיומו.

הדרגה שאליה מגיע האדם, תלויה במידה רבה בדרך שבה הוא פועל נגד טבעו. במהלך חייו חשוף האדם למצבים המחייבים עשיית פעולות המנוגדות לרצונו ולהרגליו, ואף לכאלו הפוגעות ומאיימות עליו.

הרב יחזקאל לווינשטיין מסביר שהשכר שאנו מקבלים תלוי במעשים טובים המחייבים הליכה נגד הטבע המתנגד. הדרגה שבה נהיה בעולם הבא, תלויה באופן משמעותי דווקא במעשים אלו, שלאדם כלל וכלל לא קל לקיימם.

האדם העובד על עצמו ועל מידותיו, מבין שבכל מצב שבו נקרית לפניו התנגשות בין טבעו לבין הנסיבות, יש לו הזדמנות להתקדם ולעלות. אמנם הטבע דוחף אותו להגיב בחוסר סבלנות, כמי שאומר: מדוע מפריעים את שלוותי? אך השכל הבריא, הזוכר כל העת את תכלית הגעתו לעולם, מבין שעליו 'לקפוץ' על ההזדמנות הנפלאה שהקרה לו ה', ולעלות מעלה מעלה.

מצויים שני אופנים עיקריים להגיע להכרה מעשית שהעולם הזה הוא עולם ארעי בכל המובנים, ולהשקיע את המאמץ בּעיקר:

א.                   עבודה מאומצת של התבוננות יום-יומית במהות הבריאה ובסיבת הגעתנו לעולם הזה, תוך כדי הצבת מטרות ודרכים מעשיות לביצוע. שום בניין אינו נבנה ללא תכנית וללא הוצאה לפועל של התכנית, תוך כדי מאמץ מרוכז וממושך. על אחת כמה וכמה בניין האישיות והאמונה.

ב.                   כשהעבודה העצמית אינה מספיקה, ה' עוזר לנו על ידי יצירת מצבים המחייבים אותנו לשימת לב ולעבודה לצורך שינוי עמדות.

                                                  

ה.                  הרב יצחק זילברשטיין, בספרו 'ברכי נפשי' (עמוד שסג), מתאר את התופעה המוזרה שאנו מכירים: נשיא אירן הנוכחי מאיים על כל העולם על ידי פיתוח פצצת אטום, תוך כדי איום מפורש על קיומה של ישראל. כל העולם עומד מולו, מנסה לרצותו ומתרפס לפניו, אך הוא בשלו – ממשיך לאיים, והעולם מגיב בחוסר אונים. מובא במדרש (פסיקתא רבתי, פרשה לו): "אמר רבי יצחק, שנה שמלך המשיח נגלה בה, כל מלכי אומות העולם נרעשים ונבהלים, נופלים על פניהם, ויאחזו אותם צירים כצירי יולדת. גם ישראל נרעשים ונבהלים, ואומרים לאן נלך ולאן נבוא. אומר להם ה': בני אל תתייראו, כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם! מפני מה אתם מתייראים? הגיע זמן גאולתכם! לא כגאולה הראשונה, הגאולה האחרונה; בגאולה הראשונה היה לכם צער ושעבוד מלכויות אחריה, אבל בגאולה האחרונה אין לכם צער ושעבוד מלכויות אחריה!"  
ה' מביא עלינו צרות כדי שנתעורר. באותה שעה החיים מקבלים את משמעותם האמיתית, והקדוש ברוך הוא עושה זאת בהדרגה, כדי שיהיה לנו כוח לקבלו.
 

ואל יאמר המתרפה שדי לו במה שהוא מתנהג על פי טבעו, שהרי הוא מקיים מצוות ונמנע מעבירות. אמירה כזו נובעת מן ההרגל שהתרגלנו לעולם העובר והזמני. אך כאן, מכיוון שמדובר בהכנה לעולם הנצחי, שכאשר מגיעים אליו אין עוד אפשרות לשנותו, יש לראות את הדברים באופן שונה. יש להבין, שבעניין זה נקבע מעמדו של האדם לנצח. הגאון מוילנא מבאר שהייסורים הגדולים ביותר שיש לאדם לאחר פטירתו הם בשעה שמוליכים אותו לקבר, שכן אז הוא רואה את אמיתות החיים. גן עדן וגיהנום פתוחים לפניו, והוא מבין את ערכם האמיתי של הדברים ואת ההפסד הגדול שהפסיד בהיותו עסוק בהבלי העולם.

בספר 'עיתונאי' מסופר על אדם עשיר מאוד, שהיה ידוע בקמצנותו. פעם אחת נאלץ לטוס. ברוב קמצנותו בחר לנסוע בטיסת צ'רטר. תנאי הטיסה במחלקת הנוסעים היו נוראיים, ובלי לשאול איש, עבר העשיר למחלקת העסקים היוקרתית והתרווח בכורסה הנוחה. טרם הספיק האיש להתרווח, ניגש אליו ראש הדיילים וביקש ממנו לחזור למחלקת הנוסעים. התקומם העשיר וסירב לשוב למחלקה הצפופה. משראה ראש הדיילים כי האיש מתווכח עמו, הזמין את המאבטח שישיבו בכוח למקומו. כשראה העשיר שכלו כל הקיצים, הוציא מתיקו את מלוא העלות של כרטיס במחלקת העסקים והושיט לדייל, אך זה רכן לעברו ואמר לו: "אדוני הנכבד, כרטיס טיסה במחלקה טובה רוכשים למטה, על הארץ. כאן, באוויר, אין אפשרות לקנות כרטיס למחלקה הטובה והנוחה. את מה שמבשלים למטה, אוכלים למעלה..."

 



תגובות הוסף תגובה
1.תודה רבה מאדנהדר27/09/10
בניית אתרים