לא לחכמים לחם

כבר עשרים שנה הוא נושא את התואר "שמש הקהילה". את מלאכתו עשה במסירות ובנאמנות. מדי בוקר פתח את דלתותיו של הבניין המכובד, הדליק את האורות, הסיט את הוילונות, אסף את שאריות הלכלוך ודאג שהכול יתפקד כראוי.

מגיל שלש עשרה עבד שם, מאז הלך אביו עליו השלום לבית עולמו, ועול פרנסת הבית נפל על כתפיו כבכור האחים. הוא התקבל לעבודה, תחילה מתוך רחמים, ולאחר מכן מתוך הערכה. הם שילמו לו משכורת הגונה והתייחסו אליו יפה.

עד שהגיע ראש הקהילה החדש.

צעיר ומלא מרץ, גדוש רעיונות חדשניים, החל משנה סדרי בראשית. קבע תקנון חדש, שינה את סדרי קבלת הקהל, פתח ערוצים נוספים לתקשורת בין פקידי הקהילה לאנשיה ושלח את העובדים להשתלמויות. שום דבר לא נשאר כמו שהיה. רק השמש.

גם תורו הגיע.

כשהתפנה ראש הקהילה מעיסוקיו, קרא לשמש וביקש לשוחח עמו. דרש בשלומו, התעניין בעבודתו וביקש לדעת על חייו הפרטיים. השמש גולל בפניו את ילדותו הקשה בבית דל וחסר אמצעים, סיפר על אי יכולתו לשלם כסף למורים שילמדהו קרוא וכתוב. סיפר גם על אביו שנפטר בצעירותו והותירו בודד במערכה. "הקהילה היא כל חיי", סיכם השמש את נאומו.

ראש הקהילה לא היה שבע רצון. "לא מתאים שעובד הקהילה לא ידע קרוא וכתוב. אין זה מכובד! אתה מוכרח ללמוד!" חתם את השיחה והשאיר את השמש בספק לגבי עתידו.

השמש גמר בדעתו לא להמשיך בעבודתו. כאב לו שעבודתו אינה מוערכת בגין אי ידיעתו קרוא וכתוב.

לראשונה בחייו חש צורך לעשן סיגריה. חיפש מקום שבו יוכל לקנות סיגריות. הלך מחנות לחנות, מרחוב לרחוב, ורק לאחר דקות ארוכות מצא חנות קטנה בקצה העיר שמכרה מוצרי עישון.

האסימון נפל. החליט למכור סיגריות.

תחילה רכש חפיסה ומכר סיגריות בודדות. לאחר מכן רכש מספר קופסאות ומכרן. בתוך זמן קצר היה לו דוכן של קבע, ומהר מאד הפך לחנות של ממש. העסק התרחב, נוספו לו סוכנים, מפיצים ועובדים,  עד שהיתה לו רשת ארצית של חנויות בעלת כח כלכלי אדיר.

הוצע לו לחתום חוזה עסקי עם חברה דומה בחו"ל, עסקה שאמורה היתה להגדיל את המחזור השנתי בעשרות אחוזים. שני המנהלים ישבו יחד בלובי של מלון מקומי מפואר. מסמכים שנוסחו בקפידה על ידי עורכי דין ותיקים הונחו על השולחן, והוא התבקש רק לקרוא ולחתום.

"איני יודע לקרוא!" אמר בפשטות.

אלף סימני שאלה הצטיירו על פניו של היושב ממול. "אתה שהצלחת להגיע בתוך שנים ספורות למעמד כלכלי כזה, אינך יודע לקרוא?!"

"לו ידעתי לקרוא", השיב השמש כשבת צחוק על שפתיו, "הייתי נשאר שמש בבניין הקהילה עד עצם היום הזה!"


התוצאה קשורה אך ורק למה שנגזר במרומים.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים