אהבה ממבט ראשון

 

 

זוגות נפגשים, הם מגלים כי נעים להם מאוד זה במחיצת זו. לא תמיד הם יודעים להגדיר מה תורם להם להרגשת הנעימות בצוותא, אולם התחושה המשותפת ברורה. 

יש להם השערות שונות מדוע הם כה נהנים, אולי מפאת האופי הדומה, השקפת עולם דומה, שפה משותפת, או אולי בגלל שהאחד משלים את מה שחסר לרעהו. חשוב להדגיש, אמנם הכול אמת, אך הסיבה העיקרית היא תחושה פנימית בלתי מוסברת. תחושה זו נקראת מציאת חן.

              
להתאמה ולמציאת החן הם קוראים אהבה. במקום לומר: "נעים לי במחיצתך", אני אומר: "אני אוהב אותך". תחושת הנעימות היא זו שמניעה את בני הזוג להינשא. "עם מי נתחתן?" הם אומרים, "בודאי עם מי שאנו אוהבים!"

אולם אליה וקוץ בה. נסיון החיים מלמד, שאותה "מציאת חן" הולכת ונעלמת. ההתאמה לבדה אינה מועילה, ואט אט נעלמת אף היא. הדבר קורה לעתים מיד לאחר יום הכלולות, ולעתים לאחר זמן ארוך יותר, אך מוגבל.

במהלך החיים, כאשר צרכים עמוקים צפים ועולים על פני השטח (מצב כלכלי, מצב משפחתי, בריאות ועוד), לא יועילו תחומי התעניינות זהים, השקפת עולם דומה או התחייבות הדדית לחיים משותפים. זאת ועוד, במהלך השנים משתנים הרגשות, ההבנות, הצרכים ועוד, כל אדם מתפתח לכיוון שונה מן הצפוי, ובני הזוג מתקשים למצוא, אם בכלל, קשר ושפה משותפת כבעבר.

מחשבות טורדניות מתחילות להתרוצץ: אולי טעינו בבחירת בן הזוג? האם יש טעם להמשיך בקשר המשותף, כאשר איננו מוצאים בו סיפוק ועניין? מסגרת הנישואין שתלינו בה תקוות כה רבות, נראית עתה מאיימת. אותה התחייבות ארוכת טווח, התחייבות תובעת ומשעבדת, אופפת אותנו על כל צעד ושעל. אנו נדרשים לקיים אותה ולעמוד בהתחייבויותיה יום יום ושעה שעה במשך שנות חיים ארוכות. מה ייתן לנו את הכוח להמשיך ולצעוד יחד במסלול החיים, כאשר לעתים תפיסת עולמנו כה מנוגדת, והדבק הראשוני נעלם זה מכבר?

               

ניתן להבין את השאלות הללו, והן אכן נוקבות מאוד. מהי הסיבה שתצדיק השקעה, התמדה, ואפילו הקרבה, כפי שברית הנישואין דורשת? היכן נמצא הדלק שיניע את המערכת, שאמנם החלה לפעול לפני שנים, אולם מאז השתנו תנאיה, נסיבותיה והאנשים הפועלים בה?

אנו מטפחים חלומות מגיל צעיר, ומקווים להגשים אותם בבניית ביתנו האישי. אולם כאשר הציפיות מתנפצות אל סלע המציאות, כאשר ההתמודדות היומיומית מתישה, והחלום לאושר נראה רחוק יותר מאי פעם, איננו מוצאים כוחות להמשיך הלאה. באותה שעה אנו מבקשים להימלט מן המערכה. לעתים הפירוד הוא מוחלט ולעתים הפירוד הוא חלקי. פירוד חלקי מאפיין מציאות שבה בני הזוג ממשיכים לחיות באותו בית, אך לא מעבר לכך.

המסקנה המתבקשת מכל הנתונים שנאספו עד כה היא, שאין לתלות את הצלחת נישואינו בהתאמה הראשונית. זאת ועוד, דרך חשיבתם של הזוגות הצעירים, שהתאמה זו ומציאת החן - משמעותן 'אהבה', מהווה סכנה גדולה מאוד לחיי הנישואין. כדי להמחיש קביעה זו "נסיר את הכסיות": אם הבעל והאשה ייחשפו לבני המין השני, הבעל לנשים והאשה לגברים, חשיפה בלתי מבוקרת (במסיבות, בחוף הים, בהצגות וכדו'), הם עלולים לגלות התאמה ולמצוא חן בדיוק כפי שחשו בעבר כלפי בן זוגם! הבעל יחוש פתאום שנעים לו לשהות במחיצת אשה אחרת, מלבד אשתו. ויותר מכך, מפאת החידוש הוא עלול לחוש שדווקא עם האשה האחרת נעים לו יותר. את הרגשת הנעימות הוא מתרגם לאהבה, כפי שתרגם אותה בתחילה כשהכיר את אשתו. בשעה קשה זו, אם אין לו סיבה חזקה להישאר עם אשתו (הוא אף הקדים רפואה למכה, וערך הסכם ממוני עם אשתו, כדי להבטיח שבבוא היום, תהיה הפרידה נעימה), המשך תהליך ההדרדרות קרוב ביותר!

דברינו אינם באים להפחית מחשיבותה של אותה התאמה ראשונית. התאמה זו ומציאת החן המתלווה אליה - שורשיהן עמוקים מאוד, והן המהוות את הסיבה המניעה את בני הזוג להינשא. לולא תחושה טבעית זו, בני הזוג לא היו מתחתנים. הבורא, שברא את האדם, העניק חן לתחום שבינו לבינה. אך יחד עם זאת, יש לדעת שמדובר בניצוץ ראשוני בלבד. כאשר נושבות רוחות סערה, אין די בניצוץ זה, בודאי לא כדי לשמור על אש יציבה, חמה ונעימה לאורך זמן.



תגובות הוסף תגובה
1.אשרייך! קראתי את כל המאמר פשוט מדהים! (לת)בת ישראל30/03/08
2.חותך חד ואמיתי, שירי15/03/09
בניית אתרים