תכונותיו של המן

התורה מצווה שנסתפק בחלקנו ולא נלטוש עין לחלקם של אחרים. אך המותרות, המינויים ואותות הכבוד גורמים לנו לא אחת לפזול לעבר דמותה של אישיות חשובה ומצליחנית ולנסות לחקות אותה או לפחות לקנא בה. ועל כך אמרו חכמינו כי הקנאה מוציאה את האדם מן העולם.

אך יש מצב מגונה שבעתיים. אדם מצליח בכל דרכיו, משכיל, עשיר וחכם, ודבר לא חסר לו בעולמו. ובכל זאת, דבר אחד טורד את מנוחתו. הוא שמע כי בעיר אחרת חי גביר אדיר, אשר מאזן רכושו עובר את שלו...

השמועה עצמה יש בה כדי להעכיר את עולמו. כל מה שיש לו נחשב כאין וכאפס, משום שנודע לו שיש עשיר גדול ממנו. עשרו אינו שווה לו, והוא חש את עצמו כדל שבדלים. הקנאה מכרסמת את לבו ואינה נותנת לו מנוח.

כאשר לוקה אדם בחיסרון זה, אין לו כל הנאה מעושרו, מחכמתו ומכל מעלה אחרת שהעניק לו הבורא.

כזה היה המן. הוא היה מעשירי מדי ופרס, ובעל המעמד הגבוה ביותר בממלכה. כה גדול היה כבודו בעיני המלך, עד שהסכים להשמיד, לפי בקשתו, את כל יהודי הממלכה וגם לוותר על התמורה שהוצעה לו. כל עבדי המלך שישבו בשער המלך היו כורעים ומשתחווים להמן, לפי הוראת המלך, דבר שלא זכה לו שר אחר משרי מדי ופרס.

ובכל זאת, נטרדה מנוחתו. העובדה שמרדכי לא כרע ולא השתחווה לו, ערערה את שיווי משקלו. הוא חש כי כל הכבוד שניתן לו על ידי האחרים, חסר ערך לחלוטין, אם מרדכי לא מעניק לו כבוד. הוא עצמו התבטא באוזני משפחתו: "וכל זה איננו שווה לי, בכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך" (אסתר ה', י"ג). הוא חשב לאבד אומה שלמה, את אומתו של מרדכי היהודי, בעקבות אי ההשתחוויה של מרדכי.

על כך שאלו חכמינו: "המן מן התורה מנין?" כלומר, היכן מצאנו בתורה כי מידה זו גורמת לאדם לאבד את כל עולמו?

על שאלה זו משיבה הגמרא: "המן העץ אשר ציוויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת". אף אדם הראשון, מבחר המין האנושי ויציר כפיו של הקב"ה, נכשל באותה מידה. הותרה לו אכילת הפירות של כל העצים בגן עדן. זה היה "בית מלון" מפואר שלא היה חסר בו מאומה.

רק דבר אחד לא ניתן לו. נאסרה עליו האכילה מעץ הדעת. זה היה העץ היחיד בכל גן עדן, אשר נאסרה אכילתו על אדם הראשון. מצופה היה כי אדם הראשון לא ייכשל בו, שכן היו לו אלף ואחד תחליפים.

אך התוצאות ידועות. הוא התפתה, הלך בעצת אשתו ואכל מעץ הדעת. בכך הוא גזר מיתה על עצמו ועל צאצאיו, עד לימינו אנו.

הכול בשל עץ אחד ויחיד, אשר כלל לא היה חסר לו.

אף הוא, אדם הראשון, איבד את כל עולמו, רק בשל תאווה קטנה שחסרה לו. בפרט זה דומה הוא להמן, שבשל חיסרון כלשהו, איבד את עולמו, את חייו, את חיי בניו ואת כל רכושו.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים