רקע היסטורי: מגלות בבל לגלות מדי

המתואר במגילת אסתר התרחש בתחילת זמנם של אנשי כנסת הגדולה, כחמישים שנה לאחר חורבן בית המקדש הראשון. את מלכות בבל, שהחריבה את בית המקדש, ירשה מלכות מדי. כקודמתה, מלכה מדי על כל העולם שהיה מיושב באותן השנים. מלכה הראשון של מדי היה כורש, והבא אחריו ארתחשסתא (דרייווש השני).

חז"ל משרטטים את סדר השליטה של המלכויות השונות בעולם. הסיקור מתחיל במלכות בבל שהחריבה את בית המקדש הראשון. אחריה באה מלכות מדי, שבזמן שליטתה בעולם התרחשו גזרת ההשמדה וסיפור ההצלה המופלא. המלכות הבאה אחריה היא יון. האחרונה היא מלכות אדום - 'רומי', בשפת חכמינו. רומי החריבה את בית המקדש השני, וגרורותיה שולטות בעולם עד עצם היום הזה. אחריה מובטח לנו כי תבוא הגאולה השלמה.

אין זה סיקור היסטורי גרידא. מדובר בארבע שיטות חיים עיקריות ששלטו בעולם כתחליף למלכות ישראל. מלכות ישראל, שבמרכזה עמד בית המקדש, אינה תופעה שלטונית-מדינית בלבד. מסגרת זו מהווה בבואה לרמת הגילוי של מלכות שמים בעולם החומר. כאשר חיו כל בני ישראל בארצם, מונהגים בידי מלך, נביא וכהן, היה ברור לכל באי העולם כי "ה' מלך עולם ועד". רצונם של עמי העולם לכבוש את הארץ ולהחריב את ירושלים, בא מתוך הכרה כי מי שיושב בירושלים, שבה מצוי בית המקדש, קשור למקום העליון והאיכותי ביותר בתבל.

הכול ידעו כי בבית המקדש מתגלה אדון העולם, וכל עוד היהודים חיים בארצם סביב בית המקדש, הוא מהווה את המרכז. כאשר עלתה מלכות בבל והחריבה את בית המקדש הראשון, היתה זו האנטיתזה שקמה לבהירות שהיתה גלויה בעולם עד אז.

מלך בבל ביטא זאת באומרו: "אעלה על במתי עב, אדמה לעליון" (ישעיה י"ד, י"ד). הוא ראה את עצמו כאלוהים שראוי לסגוד לו. כאשר משרתיו היהודים, חנניה, מישאל ועזריה, לא היו מוכנים להשתחוות לו, השליכם לכבשן האש.

מדי היא המלכות הבאה אחריה. חז"ל (מסכת מגילה י"א, א') מבארים את ההבדל בין שתי המלכויות, בהתאם להבדל שבין האריה לדוב, המבואר בספר משלי: "ארי נוהם ודוב שוקק, מושל רשע על עם דל" (כ"ח, ט"ו). האריה שולט ומחריב. הדוב חי לעצמו בולע ומסורבל בשר. הכול בלוע בתוכו, ומה שעדיין לא בלוע, מטריד את מנוחתו. בשיער הרב המעטר את הדוב, כיוונו חז"ל לרמוז כי כמו שהשיער גדל פרא ללא כוונה וכיוון, כך מלכות מדי היא גידול פרא ללא שליטת הדעת. אין מדובר כאן בחידוש של שיטת חשיבה, כמו במלכות יוון. מדובר במלכות בולעת. קיימת בתוך עצמה, ללא כל הארה. זהו הרקע לפרשת הגזרה שפרצה באותם הימים במטרה להשמיד את העם היהודי.

בזמן השליטה של מלכות מדי, בימי אחשורוש, המלך השלישי למלכות זו, חברו יחדיו שני גורמים שאיימו לבלוע את העם כולו. שנאה תהומית ועתיקה מבית מדרשו של עמלק, שהמן היה מזרעו, התחברה למלכות שכולה בליעה. זהו המבחן שבו נבחן העם, כאשר נתוני הרקע (כלומר, מזלו של עם ישראל) היו במרב יכולת ההתנגדות בחודש אדר. אין כחודשו של מזל דגים, חודש אדר, להראות את סודות הקיום הפועמים במעמקי הלב של האומה הישראלית הגולה.

סיפור מגילת אסתר הוא 'המרשם' שכתבו אסתר ומרדכי, למען ידע העם לעדי עד, כי שום גורם בעולם, ויהי חזק, אכזרי ובעל כוח בליעה כאשר יהיה, לא יוכל להכריע את הסוד האלוקי הטמון בקרבו.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים