כלכלת חרום במצרים

 


אל המשרה הרמה הגיע יוסף לאחר שפתר נכונה את חלומות פרעה. המלך הכל יכול הטיל עליו את התפקיד להגשים את תכנית המלחמה ברעב הקרב ובא. אף העניק לו סמכויות של ממש, ועל פיו ישק כל העם (בראשית מ"א, מ').

תחילת פעילותו היתה:

"ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבור בכל ארץ מצרים" (שם מ"ו).

כצעד ראשון הוא יצא אל השטח להכיר מקרוב את העם היכרות בלתי אמצעית. הוא ערך מסע אישי ברחבי המדינה. כך יחוש בצורכי העם.

בשלב הבא ארגן מבצע אגירה בהיקף ארצי:

"ויקבוץ את כל אוכל שבע שנים אשר היו בארץ מצרים ויתן אוכל בערים... ויצבור יוסף בר כחול הים" (שם, מ"ח-מ"ט).

כלומר, אגירה ממלכתית דווקא, ומניעת אגירה פרטית. זו האחרונה מצמיחה את הספסרות ומולידה את האנוכיות. כבר בתחילת דרכו שילב יוסף את המוסר ואת חינוך ההמונים במשנתו הכלכלית.

קיצוב המזון גם בשנות השובע, בלמה את צריכת היתר, מיתנה את העליה ברמת החיים, עצרה את הנהירה אחר המותרות והשיבה את ההסתפקות במועט לחיי היום יום.

הוא קנה את אוכל שדה כל עיר, ושמר עליו כרכוש המדינה. אחר כך, בעת מצוקה, חזר ומכר אותו לבני העיר. בדרך זו השיג קימוץ נבון. אדם נוהג חיסכון במה שקנה בכספו, והוא מזלזל במה שקיבל במתנה.

יוסף חוקק חוקים שבאו למנוע את נגע הספסרות ואת עליית המחירים. וכה יספר המדרש על התקנות שתיקן יוסף:

א.       "שלא ייכנס אדם בשני חמורים".

יוסף אסר קניות מרוכזות וגדולות כדי שלא יסחרו במזון, שכן לצורכי ביתו די לאדם במשא חמור אחד בלבד.

ב.       "שלא יוליכו החמורים תבואה ממקום למקום".

כדי לתת תוקף למלחמה על טוהר המידות אסר יוסף את העברת התבואה ממקום למקום. כל אוכלוסיה פנתה לעיר המרכזית שבאזורה, שם קנתה במחסני הממשלה את כל צורכי הקיום שלה.

ג.         "שלא ייכנס אדם עד שלא יכתוב את שמו ושם אביו ושם זקנו".

שוב, שיטת רישום זו תמנע הונאה. לעולם לא יוכל אדם להערים ולטעון: "עוד לא קיבלתי את מנתי המגיעה לי".

יוסף הפגין גם רוחב לב אנושי ויושר אישי קיצוני. בשנות הרעב הגדול סיפק גם את צורכי המדינות השכנות, וכפי שנאמר: "וכל הארץ באו מצרימה לשבור אל יוסף כי חזק הרעב בכל הארץ" (שם נ"ז).

אכן, רגישות זו לסבל הסובבים אותו העפילה בלבו לפסגות אנושיות נשגבות ביותר. כאשר ירדו יעקב ואחיו מצרימה, נפלה עליו מעמסת כלכלתם. מדווח לנו הכתוב: "ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ואת כל בית אביו לפי הטף" (שם מ"ז, י"ב).

בלי שום העדפה או פרוטקציה. גם משפחתו זכתה לאותה מנת מזון קצובה, בדומה למצרים מן השורה:

מנהיג המשתתף בצער העם. מנהיג שאינו חי במגדל שן של טובות הנאה שמספק לו השלטון. זהו ייחודו של יוסף.

"ויוסף הוא השליט על הארץ, הוא המשביר לכל עם הארץ" (שם מ"ב, ו').

לסיום, עוד קו של שלמות לאישיות זו. הפסוק אינו שוכח לציין מה עשה יוסף בכסף הרב שצבר במכירת התבואה למצרים ולעמים: "וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים... ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה" (שם מ"ז, י"ד).

את כל הכסף מסר לפרעה. חריג מובהק בין תופשי השלטון בעולם. משום כך, הוא היה הסמל היהודי והדוגמה לשלטון צדק.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים