שתי מילים מיותרות

 


יוסף קיווה להשתחרר מן הכלא בעזרת שר המשקים. שר זה, חשב יוסף, בוודאי מכיר לו טובה על הפתרון האופטימי שהעניק לחלומו. פתרון שבו בישר לו שעתיד הוא לשוב למשרתו הקודמת בארמון פרעה. על כן, ביקשו שכאשר ישתחרר: "זכרתני אתך... ועשית נא עמדי חסד, והזכרתני אל פרעה והוציאתני מן הבית הזה" (שם מ', י"ד).

בקשה לגיטימית. כלום ניתן להתקיים בלי קשרים ופרוטקציה?

שר המשקים שכח אותו. כך נוספו לו שנתיים בכלא. התלות הזאת באדם, התקווה שממנו תבוא הישועה, מצביעה על פגימה כלשהי באמונה ובבטחון באלוקים. אצל אדם בגובה רוחני כשל יוסף, זהו פגם משמעותי. יוסף נועד לגדולות. תפקידים רמים מצפים לו בקרוב. ולכן, לא יכולה הפגימה שבלבו להישאר ללא תגובה של ההשגחה העליונה.

והעונש? שתי שנות מאסר. שנת מאסר עבור כל מילה מיותרת שהשמיע: "זכרתני" "והזכרתני".

יוסף האמין, שביכולתו של שר המשקים להביא לשחרורו. סופו של תהליך זה היה מפח נפש ושנתיים מאסר. ימים ולילות אלו הוקדשו על ידו לתיקון הפגם ולנטיעת הביטחון המלא בבורא, כיאה לנצר אברהם.

שחרור אישי זה שהושג בעמל נפשי רב, הועיל ליוסף רבות כאשר תפס את רסן השלטון כמשנה למלך פרעה. במצב הקשה שנקלעה אליה כלכלת מצרים, ובמאמץ לקדם את פני הרעב, יכול היה יוסף לפעול בלי להיכנע ללחצי חצר שונים, עמוסים באינטריגות של "שמור לי ואשמור לך".

במבט לאחור היו שנתיים אלו בכלא כדאיות ליוסף.

אמנם, אילו הזכירו שר המשקים לפני פרעה אז, והיה משתדל להוציאו מבית האסורים, היה שחרורו בא על ידי חלום זה, אבל לא היה מתגדל על ידו. באותה שעה הוא היה צריך את חסדי פרעה, ולא פרעה צריך לו.

כיצד יתגדל?

אמר הקב"ה: מוטב שימתין יוסף לחלום אחר, חלום שבו יתגדל ויתעלה. זהו חלומו של פרעה.

זוהי דוגמה לקוצר השגתו של האדם. יוסף רצה ששר המשקים ימליץ עליו. אולם, מתברר, שלמזלו שכח אותו השר המשתחרר. לו היה מזכירו בפני פרעה, והיה הלה משחררו מן הכלא, מה היה קורה אז? שום דבר! יוסף המשוחרר היה הופך לעוד נתין מצרי עלום שם. והנה, דווקא השנתיים הנוספות בכלא, הן הן שהעלוהו לגדולה והושיבוהו על כסא המלכות.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים