מהי משמעותן של המצוות?

המצוות מקשרות בין העולם הרוחני ובין העולם החומרי. לכן ברכת המצוות מנוסחת בנסתר ובנגלה גם יחד. באמרנו 'נסתר', אין הכוונה למיסתורין שאין יד השכל מגעת אליו, אלא דווקא לעולם של שכל, כי הרוחניות היא מציאות לא פחות מאשר הדברים החומריים בעולמנו. גם האדם הינו חציו נגלה וחציו נסתר. יש בו כוחות גלויים, שהוא משתמש בהם בחיי יום יום, אך דווקא הכוחות הנעלים ביותר שהוא ניחון בהם - רדומים בו: רגש עמוק מאד, רוממות רוח, אהבת חסד ועוד כוחות רבים. לכן זקוק האדם עצמו למצוות, לעורר את הצד החבוי והנסתר בעצמו, ולקשר את הנסתר שבו עם הנגלה שבו.

המצוות מקשרות אותנו עם הקב"ה. אין שטח בחיים הגופניים שאין המצוה מוסיפה לו קורטוב רוחני. יש עולם גשמי, ויש עולם רוחני. יש גוף ויש נשמה. שניהם צריכים להיות מאוחדים היטב. בפעולה גופנית יש לתת מקום לנשמה, וממחשבה מופשטת יש להסיק מסקנה מעשית. טומאה מכניסה טריז בין העולם הרוחני של המחשבה וההרגשה הנעלה, ובין העולם הגשמי של חיי יום יום, כי ההתנהגות בחיי המעשה מהווה סתירה תמידית למחשבה. הקדושה שומרת על אחדות העולמות. זהו נוסח הברכות - 'אשר קדשנו במצוותיו'.

אין כאן בריחה מהעולם. אין כאן 'פולחן דתי' בצד החיים המשפחתיים-חברתיים-משקיים. המצוות מלוות אותנו דווקא לתוך החיים. אין החיים מחולקים בין סקטור של חולין וסקטור של קודש - זוהי תפיסה נוצרית ולא יהודית.

הרי זו מהותה של המצוה, שהיא מקשרת את האדם עלי אדמות עם המקור שלו בעולם הרוחני. והנה, כל החיים הם השתנות תמידית ממצב למצב, מיחס ליחס. כשאדם מרגיש כי בכל המצבים ובכל היחסים הוא קשור במקור הוויתו - הדבר מרומם אותו. אין כאן פירוד בין בריאה ומצוה. להיפך! הן משלימות זו את זו, והבריאה כולה קשורה אל בוראה על ידי קיום המצוות.

שמירת המצוות היא המסגרת, והכוונה בעשייתן, ההתלהבות הפנימית והקדושה, הן התוכן הנתון באותה מסגרת. זהו שנאמר: "כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו'). האור בא על ידי התורה, אך קודם לכן צריך "נר מצווה". כפי שאין לאור קיום בלעדי הנר, כך אין קיום לחיי אמונה וקדושה ללא המצוות המעשיות.

תפיסות מוטעות, שלא מעולם היהדות, מדגישות מחשבה פילוסופית ורגשות הלב, ואינן מעריכות את המצוות המעשיות, אך לאמיתו של דבר ההיפך הוא הנכון: כמעט בכל בית יהודי דתי מצויים ספרי הלכה כמו "קיצור שולחן ערוך", "חיי אדם" ודומיהם, אשר עוסקים בקיום המצוות באופן מעשי. לעומת זאת, ספרי הגות ומחשבה מצויים הרבה פחות. גם "משנה תורה" של הרמב"ם, שהוא ספר הלכה, מצוי אצל הכל, בניגוד לספרו הפילוסופי "מורה נבוכים", אשר אין תפוצתו נרחבת כ"משנה תורה". את הילד היהודי מחנכים מגיל צעיר מאד להרגלי חיים בדרך המצוות, ואילו העמקת האמונה והרגש נעשית רק בהמשך החיים. ודווקא דרך חיים זו היא המסגרת ששמרה על עם ישראל לאורך הדורות.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים