כי לא במותו יקח הכל

ידידים רבים היו לו, אולם כאלה שהוא יכול לקרוא להם חברים היו לו שלושה בלבד, ואף הם לא כולם שווים לטובה. רק אחד מהם היה לו לחבר בלב ובנפש. לא משה ידו מתוך ידו, וימים ולילות היו קשורים יחדיו בעבותות אהבה, עד כי העידו עליהם כל רואיהם כי מאז דוד ויונתן לא נראה צמד חברים שכמותם.

השני היה חבר לדעה ולשיחה. נושאים משותפים רבים היו להם והם בילו יחדיו לא מעט, אלא שהקשר ביניהם לא היה קשר כה חזק כאותו קשר עם הראשון. אמנם אהבה רבה שררה ביניהם, אך עדיין לא היו מחוברים זה לזה באופן מוחלט.

ואילו השלישי, כבר היה חבר על גבול הידידות. אמנם נפגשו מפעם לפעם והראו זה לזה אותות חיבה ואהבה, ואף שמחו זה עם זה עד מאד, אולם היתה זו אהבה על אש נמוכה, מסוג החברויות שהיום קיימות ומחר נמוגות.

תמיד היה שליו ורגוע בסברו כי אם תבוא עליו חלילה צרה, יעמדו לימינו חבריו ויהיו לו למשען ולתמיכה. כך סבור היה, עד שבאה המציאות המרה וטפחה על פניו באכזבה.

הדבר אירע במקום עבודתו באחד ממשרדי המלכות. שנים עבד ועשה את מלאכתו במסירות ובאמונה, ובהתמדה הועלה מדרגה לדרגה. אנשים צרי עין לא יכלו לראות את הצלחתו והעלילו עליו עלילות בארמון המלוכה. הדברים חלחלו והגיעו לאוזני המלך שקיבל את העלילה וביקש לטפל באיש הסורר.

וכך, ביום מן הימים, מצא האיש את עצמו מפוטר ממשרתו, כשבידו מכתב מארמון המלוכה המודיע לו כי בעוד שלושה ימים עליו להתייצב לפני המלך לבירור הדברים.

עולמו חשך עליו באחת. כאשר ניסה לברר על מה ולמה חרי האף הגדול הזה, התבררה לו העלילה ופקו ברכיו. אך מתוך האפילה הבליח ניצוץ של אור. הוא נזכר בחברו הטוב משכבר הימים, מי שנפשו קשורה בנפשו. ודאי יוכל לעזור לו ולהיות לו לפה ולמליץ בבית המלך, כך חשב.

אלא שכאשר דפק על דלת בית רעהו וסיפר לו את דבר העלילה שנתרגשה עליו ואת ההזמנה לבית המלך, ובתחנונים ביקש ממנו כי יואיל לבוא עמו לדבר עליו טוב אצל המלך, נפלו דבריו על אזניים ערלות. הלה הפך לפתע את פניו כאילו אינו מכירו, וסירב ללוות אותו בדרכו הקשה.

בעיניים דומעות ובלב שבור עזב את ביתו של החבר הראשון, בו נתן את כל מבטחו. הלך אל בית חברו השני, אולי משם תצמח הישועה. בבית ידידו השני נשמעה הבשורה הרעה בצער ובכאב, ניכר היה כי משתתף הוא בכנות בצערו. אולם משנתבקש לעזור, אמר: "צר לי, איני יכול לבוא עמך אל המלך, אך אלווה אותך עד לשער בית המלך".

גם משם יצא בברכיים כושלות ובלית ברירה פנה אל בית חברו השלישי, בו לא תלה לכ תקווה. בכל זאת אמר בלבו כי אולי משם תצמח הישועה. ואכן, למרבית הפלא, מיד כששמע החבר את כל אשר קרהו, מיהר והציע ללוותו אל המלך: "אני אמליץ עליך טוב בכל פה ולשון, לא אתן כי תגע בך הרעה"...


שלושה הם חברי האדם. במקום הראשון - כספו, במקום השני - אשתו, ילדיו ובני משפחתו, ובמקום השלישי - מעשיו הטובים.

בוטח האדם בידידו הראשון בכסף ובממון, סבור הוא כי ביום רעה יעזרוהו ויעמדו לימינו. גם את בני משפחתו אוהב הוא מאד, אך לפעמים הזהב והכסף חביבים לו מהם. והחבר השלישי שהוא מבקרו לעיתים רחוקות ואינו מייחס לו משמעות מיוחדת - התורה והמצוות.

ובבוא יום פקודה, עת נקרא לעלות אל כס המשפט, אין מלווים לו לא כסף ולא זהב, אין הם יוצאים כלל מפתח ביתו ללוותו. והתכריכים אין בהם ולו כיס קטן לשים בהם פרוטה שחוקה.

בני המשפחה מלווים את האדם אך ורק עד פתח הקבר, עד כי יכסוהו רגבי העפר, ואז מניחים אותו לאנחות ושבים לביתם.

ואילו המצוות והמעשים הטובים, הם אלו המלווים לו לאדם בנאמנות ומלמדים עליו זכות לפני כסא הכבוד, אלו הם הנאמנים האמיתיים לאדם.

אילו ידע זאת האדם, היה נאמן להם יותר...



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים