המפגש עם המוות מטמא

 

 

"כל שורת בהלכות טומאות מגע מעידה, שהטומאה אינה חלאה מיסטית, מאגית או חומרית. טומאה זו היא בלתי נתפסת, והיא עוברת לאדם ולחפץ על ידי מגע במת. הטומאה קשורה אמנם למוות, אולם רק כרעיון מושגי ולא כמציאות" (רש"ר הירש בפירושו לתורה). על פי התורה קיימות דרגות שונות של מוות, כלומר, דרגות של העדר חיות. כאמור, המפגש עם המוות מטמא, לכן כשם שישנן דרגות שונות של מוות, כך ישנן אף דרגות שונות של טומאה.

נביא דוגמה: על פי הגמרא (מסכת ברכות דף נ"ז, ע"ב), שינה היא אחד מששים חלקים של המוות. לכן, ההלכה קובעת שעל המתעורר משנתו ליטול את ידיו במים כדי להיטהר מטומאתו. דוגמה נוספת הינה המצורע. מצורע הוא אדם שלקה בצרעת, משום שהוציא שם רע. הוא פגם בכוח הדיבור שלו, שהוא ביטוי לכוח החיים המייחד את האדם. את סיום הפסוק: "ויפח באפיו נשמת חיים, ויהי האדם לנפש חיה", מתרגם אונקלוס: "...והוות באדם לרוח ממללא" (בראשית ב', ז'), כלומר, ליכולת הדיבור. המצורע שפגם במרכז החיים הרוחניים המאפיינים את האדם, הוא 'אב טומאה', ובהתאם, חל עליו תהליך טהרה משלו.

בענייננו, המחזור החודשי המעיד על פקיעת פוטנציאל החיים, הינו מפגש עם המוות. מהותו - העדר חיים באופן חלקי, ובהתאם, חל עליו תהליך טהרה המיוחד לו.

נעמיק מעט בקשר בין הטומאה למוות. המוות, התחנה האחרונה, מחכה בסבלנות בסוף הדרך. זוהי תחנת הקץ הטבעית והבלתי נמנע של האדם, של הבהמה, של החיה, ואף של הפרח. כוכבים גוועים, גלקסיות מתפרקות, ואף היקום כולו נמצא בתהליכי קריסה תמידיים. חוויות יומיומיות אלו משפיעות על האדם. המפגש עם המוות עלול לשבש את האמת שבלב האדם. העובדה הניצבת מול העיניים, עלולה להיות חזקה מכל תחושה פנימית נוגדת, חזקה מכל הכרה במהותו הרוחנית והנצחית של ה"אני" הנסתר והאמיתי. בלשון הרחוב התגובה: "חיים רק פעם אחת, אז תנו להנות מהחיים", מבטאת את השיבוש האמור לעיל, את הטעות בהסקת המסקנות לנוכח החידלון. כדי לשוב לאיזון, למחשבה הנכונה אודות המהות הרוחנית של האדם, אודות "האני" הנסתר, האמיתי והנצחי שלו, אודות נשמה השוכנת זמנית בגוף כלה ואובד - נשמה שעל פיה בונה התורה את אחריותו של האדם למעשיו ואת חובתו לשפרם - לנוכח כל אלו נמסרה לנו מערכת פעולות של טהרה. הטהרה משיבה לאדם את התקווה, את הקשר עם הנצח, את היכולת להמשיך לחיות גם לאחר המוות!

בהקשר הזוגי, במצב של ניתוק מהתכלית הרוחנית של האשה (בזמן המחזור ובעת המתנתה לטבילה), אין בכוחה להדליק את נשמתם המאוחדת, להתחבר אל בעלה מבחינה רוחנית וליצור שלימות. האשה, שמכוחה בוערת אש האהבה (האחדות), חייבת להיות מחוברת אל התכלית חיבור שלם. לכן, הזמן שבו נאסר על הזוג הקשר הגופני (קשר הנעשה עבור הנשמה), מתקשר לתקופה שבה האשה חווה אובדן של פוטנציאל חיים חדשים, כאשר ביצית שלא הופרתה נפלטת מגופה. הפירוד ממשיך עד לזמן שבו היא טובלת במקווה ונטהרת לבעלה. טומאת המחזור קשורה בימינו רק לענין הקשר עם הבעל. אותן דעות קדומות ואמונות טפלות ששייכו עניינים אלו לכוחות מאגיים העולים מן האופל, נדחות על ידי תורתנו בשתי ידיים, ודי לחכימא ברמיזא.

הפגישה עם המוות המטמא, היא פגישה נוספת עם חטאו של אדם הראשון. לכן, הטהרה מחטא זה חייבת להיות קשורה אל גן עדן, אל העולם שלפני המוות, אל עולם השלימות. הקשר היחיד הקיים עדיין, לאור התורה, הינו הנהר היוצא מעדן.

גרעין השורש של המילה טומאה הוא ט.מ. - המופיע בשורשים: אטום, טמון ומטומטם. משמעות שורש זה, שקיים גורם נעלם, 'משהו מעבר', אך הוא נסתר ובלתי נראה. אין אפשרות לראות את 'מה שמעבר' מפאת האטימה. מטומטם, כדוגמה, אינו יכול לתפוס את עומק הדברים הנאמרים לו. הוא שומע, אך אינו מבין. הטומאה היא מצב של שיבוש בהכרת ה"אני" הנסתר והנצחי שלי, על אף קיומו! למטרה זו נחוצה הטהרה. האותיות ה.ר. (הבאות אחר האות ט') מופיעות במילים: זוהר, צוהר, צהריים, שעניינן אור. המטרה, להאיר ולאפשר לראות את מה 'שיש מעבר'. לעיתים, האדם אינו תופס, אינו מבין ואינו מגיע ל'נקודה' הפנימית, עד שהוא זוכה ל'הארה'! גם הטהרה מן הטומאה - מטרתה להאיר את התכלית הרוחנית של האדם ולהשיב לו את ההכרה ב"אני" האמיתי והנסתר שלו.

                     

יפה לגלות, שאכן הטהרה, שכאמור, עניינה הארה, נעשית באמצעות טבילה במים. כל מושגי המים קשורים לאור. 'ים' - מלשון 'יום', "ויקרא אלוקים לאור יום..." (בראשית א', ה'). 'מעין' - עין הרואה אור. 'נהר'- מאיר בארמית (נהורא).

הדברים מובאים כאן בדרך הרמז, ועם זאת, ניתן להעמיק בענין ולחדור אליו באמצעות תורת הסוד.

 



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים