מלחמה לדורי דורות

בני עשו לא חפצו לקבל את התורה מתוך נימוק שעצם קיומו של אדם אחר לצידם מפריע להם, עד שבשל כך הם מוכנים להרוג ולרצוח. יצר הרציחה שבהם יסודו בתחושת גאווה ואנוכיות, שבגללה הם אינם מוכנים לקבל יישות נוספת כלשהי לצידם. זוהי מתכונת של רשעות מוחלטת שאינה נובעת מיצר מסויים, אלא מרשעות המזינה את עצמה.

ואכן, מעשי עמלק מתבטאים בחוצפה ובעזות מול כל גילוי של קדושה בעולם. זו הסיבה שעמלק הגיע ממרחקים להרע לישראל, למרות שישראל כלל לא קרבו לגבולו, ולמרות שלא הרוויח מאומה מהתנכלותו.

לכל אומות העולם עשוי להיות תיקון מסויים בעתיד. כאשר מידותיהם ותכונותיהם, שכיום משמשות לרעה, יכוונו לאפיק טוב. אולם הרוע של עמלק קשור לרשעות וחוצפה מבלי אפשרות תיקון.

כיום מצויים אנו במעמקי הגלות הרביעית, היא גלות אדום וקליפת עמלק. גלות זו היא הקשה שבכל הגלויות וטומאתה חמורה ביותר. זוהי הטומאה המתבטאת בחוצפה שאינה יודעת שבעה, מהסוג של "כוחי ועוצם ידי" ו"אני ואפסי עוד", ובעקבתא דמשיחא קליפה זו מתגברת ביותר, ולכן "חוצפא יסגי" החוצפה מתגברת (כדברי הגמרא בשלהי מסכת סוטה).

עמלק מסמל רשעות לשם רשעות, ולכן הוא אבי אבות תופעות העבודה זרה והכפירה שאינן קשורות לתאוות. הוא גם מסמל את הרצח, החרב והדם, שמוצאם בתחושת הגאווה הפרועה של "אני ואפסי עוד".

בדורות מאוחרים יותר התבטאה רשעות זו בדמותו של המן שביקש להשמיד, להרוג ולאבד את כל ישראל, מבלי שציפה לרווח כלשהו מפעולה אכזרית זו. אדרבה, הוא אף הסכים להוסיף מכיסו סכום לא מבוטל של עשרת אלפים ככר כסף, בכדי להצליח במשימתו.

בהתבוננות נוספת ניכר שעמלק נוקט בשיטות נודעות לשמצה עוד מימי הנחש הקדמוני. על הנחש נאמר: "ואתה תשופנו עקב" (בראשית ג', ט"ו). עיקר כוחו של הנחש מתחיל מצד התנכלותו לעקב. הנחש אין ביכולתו לפגוע ישירות בראש, מפני כך הוא משתדל להגיע לעקב האדם, ושם להטיל את ארסו, ביודעו שכך יורעל אחר כך הגוף כולו. בדיוק כך נהג גם עמלק. כאשר ידע שלא יוכל להתנכל לעם החוסה בצל ענני הכבוד, פנה לנחשלים שבעם, באותם שנפלטו מחסיון הענן. באמצעותם ניסה לפגוע בעם כולו.

מצאצאיו של דוד המלך, שנהג בפסגת השפלות והענוה, יעמוד משיח בן דוד, שיסמל את שיא הענווה והשליטה המוחלטת בכל התאוות. הוא יהיה "עני (רמז לענווה) ורוכב על חמור", על התאוות החומריות. ויביא את העולם כולו לשלימות.

קודם לכן יעמוד משיח בן יוסף שהוא ניגודו המוחלט של עמלק ועשו. זהו שורש יוסף ומתנגדו של עשו, שיוסיף בעולם דעת קדושה, עד שדעת ה' תתפשט בעולם ו"ידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו".



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים