הורים עקביים ולא 'מתנדנדים'

ההורים 'המתנדנדים' נוטים להתפשר ולוותר כאשר נוח להם, ולהיות מוחלטים וקשוחים כאשר נוח להם אחרת. על פי רוב הדבר תלוי במצב רוחם ובתנאים שונים הקשורים למקום ולזמן. להורים אלו חסרה שיטה קבועה ועקבית. הם אינם מסוגלים ליצור דפוסי התנהגות יציבים אצל ילדם.

יש להדגיש את הנחיצות הגדולה של העקביות בחינוך הילד, כי זהו הבסיס של הצלחת ההורים בחינוך. הילד זקוק לסעד ולתמיכה כדי לדעת להבחין בין טוב לרע, ואת זאת ילמד מהוריו. אם ההורים מחליטים שלא מגיע לילד לקבל ממתק, עליו לדעת שהחלטתם היא הנכונה, ועליהם לעמוד עליה בעקביות. אם כתוצאה "מנדנודים חזקים" יצליח הילד להשיג את שלו ולהפר את החלטות הוריו, הוא יווכח לדעת שסולם הערכים של הוריו אינו יציב. מצב זה הוא כישלון בחינוך.

נמחיש זאת על ידי דוגמה:

'אמרתי לך לא, אז לא, ודי... נקודה. סוף פסוק'

'אבל, א-ב-א...'

ה'לא' בפעם הזאת כבר נשמע חלש הרבה יותר, והבן ממשיך:

'אבא, נו, באמת, רק עכשיו ודי...'

'נו, אם תהיה ילד טוב נחשוב על זה...'

הפתח נפתח, הילד מרגיש שה'לא' כבר קרוב יותר ל'כן'. האב נראה כמו מישהו שאומר 'לא' ובראשו מנענע 'כן', כאילו רומז לילד שאם יפציר בו עוד קצת, הוא יקבל הכול. והמסר אכן נקלט:

'אבא, בבקשה, אני מבטיח להיות ילד טוב. אני אסדר את כל המשחקים, אעזור לאמא עם האחים הקטנים, אעשה כל יום שיעורי בית, אשמור על השקט כשאתם ישנים, אלך להתנדב בקבוצות העזרה במתנ"ס. בבקשה, אבא...'

'אתה יודע מה, רק הפעם אני מרשה לך, בתנאי שתהיה באמת ילד טוב...'

הילדים מכירים היטב את החולשות של הוריהם. הם מודעים בדיוק על איזו נקודה כדאי להם ללחוץ כדי לשמוע את ה'כן' המיוחל. הם מוכנים להבטיח עולם ומלואו, והם גם יודעים שלבסוף ההורים יכנעו.

בצורה זו אנו מפסידים את הסמכות.

גם ההורים וגם הילד יודעים כי הילד ינדנד, יבטיח, ואפילו יאיים בעדינות, ובסופו של דבר הוא יקבל את מה שההורה לא רצה לתת.

אם ירצה ההורה להבטיח פרס על התנהגות טובה, ויאמר בפה מלא כי מי שלא ינהג כראוי, לא יקבל... או אז יפתח הילד במסע הנדנוד והשכנוע, ועם מעט סבלנות (שבה הוא מצוייד בשפע) הוא ישיג את המטרה.

הגיע הזמן שלמילה של ההורים יהיה ערך מלא. כשההורה אומר לא, הוא גם יתכוון לכך, והוא גם יעמוד מאחורי המילה שלו, בלי כל כוונה לסגת.

לפני שאומרים מילה חושבים עליה היטב, בוחנים את כל ההיבטים ואת כל ההשלכות, ורק אז אומרים את ה'כן' או את ה'לא', בהתאם לנסיבות. אולם כשכבר נבחרה המילה, היא אמורה לשקף את ההחלטה כמות שהיא.

הילד יגלה מהר מאוד שכדאי לו להבטיח וכדאי גם לקיים, כי כשאבא אומר 'לא', הוא עומד מאחורי המילה שלו.

הגבולות יהיו ברורים, הויכוחים עתידים להעלם לחלוטין, החיים יהפכו לרגועים יותר, והילדים למחונכים יותר.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים