האם טעמי המצוות הן הסיבות שבגללן ניתנו המצוות, או שישנה סיבה אחרת?

הנביא ישעיה אומר בדברי נבואתו פסוק, שהפך לאבן יסוד בהבנת נושאי אמונה רבים: "כי כאשר גבהו שמים מארץ, כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם". בדבריו נקבעה הנחה יסודית, שאין לנו יכולת להבין את כוונות הבורא, את דרכיו או את מחשבותיו.

נביא דוגמא הממחישה כיוון חשיבה זה. המדע מתקדם בצעדי ענק. גילויים בתחומים רבים מפתיעים את החוקרים עצמם השכם והערב. אולם התחושה הברורה היא, שככל שמתקדמים יותר, מתגלים רבדים רבים שטרם נחקרו, והנסתר בהם רב על הגלוי. חידת היקום תישאר עלומה למרות הישגי המדע.

אם כך הם פני הדברים בתחום הפיזי, שלכאורה קשור אלינו וקרוב לתודעתנו, אין ספק שבתחום הרוחני – הדברים מופשטים ורחוקים מהבנתנו לאין שיעור. יתר על כן, לא זו בלבד שאיננו מסוגלים להעמיק בדברים ולהבינם, מדובר כאן בנתוני יסוד שאינם מוכרים לנו כלל. לדוגמא, ידוע לנו שלכל חפץ שלושה ממדים: אורך, רוחב וגובה. אילו ניסו לבאר לנו שיש ממד נוסף, לא היינו מסוגלים לקלוט אותו כלל, כי אין לנו יכולת לתפוש אותו בחושינו או במחשבותינו. קל וחומר בן בנו של קל וחומר שכך הם פני הדברים בתחום הרוח. איננו מסוגלים לקלוט כלל את טעמי המצוות לאשורן.

במעמד הר סיני קיבלנו את התורה ואת מצוותיה. הטעמים לציוויים אלה עלומים. לעתים אנו אמנם מגלים טפח משדה נרחב זה, אולם הטעמים המובאים בספרים רבים אינם הסיבות למצוה. כשם שבעת אכילה אנו חשים בטעם המאכל, כך גם בעת קיום המצוה אנו מסוגלים לחוש בטעם, בעניין ובמשמעות המצוה. הטעם אינו המאכל עצמו. הוא מהווה תוספת, כך גם במצוות. הטעם אינו המצוה עצמה אלא תוספת הסבר למעננו, כדי שנזכה לקיים את המצוות בשמחה, באהבה, בשלמות.

עלינו לקיים את המצוות מכוחה של האמונה בבורא ובתורתו. מתוך קבלת עול מלכות שמים ואהבה לה'. הטעם הינו, כאמור, תוספת המוסיפה איכות לקיום המצוה.

נעלה עתה דרגה בהסבר הנושא:

מפי אנשים רבים הרחוקים מקיום המצוות נשמעת הטענה: 'את המצוות שבין אדם לחברו גם אנו מבינים ומקיימים'. עפ"י הילך החשיבה המודגש לעיל חשוב להסביר. אמנם ערכו של כל מעשה חיובי אינו מסולא בפז, אולם עלינו להבין ולהפנים שגן למצוות שבין אדם לחברו, כלומר, גם למצוות הגיוניות אלו, קיים גרעין נעלה מאוד החורג מעבר ליחס אנוש ולמוסכמות חברתיות.

האדם הוא בראש וראשונה 'צלם אלקים' וכל המצוות המתייחסות ליחסים עמו חתומות בחותם נעלה זה. יחד עם הטעמים המובנים של מצוות אלו, צפון בהן גם אוצר בלתי נדלה של סודות קבליים. כאשר אנו מעניקים צדקה לעני עלינו לחוש שאין זה רק מעשה של חסד ורחמים כלפי העני, אלא גם מעשה מצוה המתייחס לעבודת הבורא שציוונו לעובדו בלב שלם.

כאשר בני ישראל עמדו למרגלות הר סיני, הם הכריזו: "נעשה ונשמע", הם הקדימו את העשייה להבנה. היה זה רז שמלאכי השרת משתמשים בו. רז זה מלווה אותנו לאורך הדורות. "נעשה ונשמע" פירושו מחוייבות לקיום המצוות גם ללא ידיעת הטעם!



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים