מהו סוד נצחיות עם ישראל?

לשאלה "מהו סוד נצחיותנו?" אין תשובה במערכת החיים האנושית. התשובה קשורה לאמונתנו בבורא, השומר את עמו ישראל לעד.

למרות הצרות והרדיפות, למרות הפיזור בכל פינות תבל, למרות ההתנגדות מצד עמי תבל, לעתים במקל נועם ולרוב במקל חובלים, למרות הכל – העם היהודי חי וקיים! תרבותו הייחודית צוברת תאוצה. הוא ממשיך כשפניו אל הנצח.

לתופעה זו אין אח ורע בתולדות העמים. עמים רבים שהוגלו מארצם, נעלמו בתוך דורות אחדים כתוצאה מהתבוללות. אנו שמרנו על ייחודנו במשך אלפיים שנה ללא כל סימני שקיעה.

הלחצים הבלתי פוסקים מסוגלים היו לשבור ולפורר לחלוטין את החזקה שבאומות. עם ישראל היה תמיד קטן במספר. קטן אך יציב! כדוד הקטן הניצב מול גלית, כך ניצב עמנו לאורך כל שנות ההסטוריה מול העולם כולו. נצחונו הניסי של דוד על גלית מסמל את הנצחון הבלתי פוסק של האומה הזעירה על כל הקמים עליה.

התופעה חורגת ממערכת ההסתברות וההגיון השכלי. עובדה והיפוכה משמשים בערבוביה: קטנים אך מפורסמים, חלשים אך גם חזקים! עתיקים אך גם רעננים, מוכים ועם זאת נושאים בגאון את לפיד החיים!

נצחיות העם הינה ביטוי מובהק לאמונה ב'מי שאמר והיה העולם'! בבורא המוליך את עמו יד ביד בין דפי ההסטוריה. בכל הדפים הישנים והחדשים, המהוהים והמגוהצים נמצא את רישומם של היהודים, ויחד עמם את חתימת ידו של 'מי שאמר, והיה העולם', חתימה של מי שיוצר את ההיסטוריה ומנהיג אותה תדיר.

לפני 3,000 שנה שלטה בעולם האימפריה הבבלית האדירה. כל עמי האזור נטמעים בה ונעלמים כלא היו. אפילו המצרים הבוטחים בכוחם ובעוצמתם, כשלו מולה. גם העם היהודי נדרס תחת מגפיה. בית מקדשו חרב, עילית העם נהרגה, הנותרים נפוצו לכל עבר.

במצב נורא זה, כששרידי העם נתונים ביגון ובייאוש, עומד הנביא ירמיהו ומצהיר בביטחון: כל העמים החזקים שאתם מכירים היום, יחדלו להתקיים! התרבויות רבות העוצמה תשקענה ותעלמנה מעל בימת ההיסטוריה! לעומתם, העם הקטן והמוכה, העם הגולה, ישאר לנצח.

רק כאשר יחדל הים להכות בחולות החוף, רק כאשר תיפסק המיית גליו, רק כאשר לא יעלה השחר ויחדלו הכוכבים להאיר בלילות – רק אז יחדל העם היהודי להתקיים: "כה אמר ה', נותן שמש – לאור יומם, חוקות ירח וכוכבים – לאור לילה, רוגע הים ויהמו גליו... אם ימושו החוקים האלה מלפני, נאום ה', גם זרע ישראל ישבותו מהיות גוי לפני כל הימים" (ירמיהו ל"א, ל"ד-ל"ה) .

בצמתים רבים של ההיסטוריה היהודית, בעתות משבר, ניצבו תמיד רואי שחורות וניבאו כי הסוף הגיע... כך היה בתקופות האימה שלאחר חורבן בית המקדש הראשון, כך היה לאחר חורבן בית המקדש השני, כך היה לאחר המרד הגדול ברומאים, כך היה לאחר גזירות ת"ח-ת"ט, כך היה גם בתקופות שההתבוללות אכלה בעם בכל פה, בעת פריחת התרבות ההלניסטית, בתקופת הזוהר של ספרד המוסלמית, וכך גם בימינו. בכל רחבי העולם ניבאו חוזי השחורות ש'זהו', ממשבר כה קשה, מהתבוללות כה נרחבת, לא ייתכן שהעם יתאושש. הפעם זה סופי! אבל, אף פעם זה לא היה סופי...

בכל ההיסטוריה לא תמצא עוד עם קטן ונרדף ששרד מספר דורות כה רב! כל לאום שפרח, נבל בבוא עיתו. כל אומה שעלתה כשמש בצהריים, שקעה במחשכי הלילה. שבטים שהסתתרו בפינות נידחות של העולם שרדו עד שציוויליזציה אחרת לא הגיעה אליהם, אולם מה נותר מהם לאחר שנחשפו להשפעות זרות? העם היהודי למרות תפוצתו הרבה, על אף היותו מעורב בחייהן של תרבויות רבות עוצמה, על אף הסכנות, האסונות, הפגיעות ונסיונות ההשמדה – העם ממשיך להתקיים. הוא הוכה, הוא הוספד, אך תמיד הוא קם לתחייה מבין המתים.

הא-ל הבטיח לעם ישראל, שגם אם תבואנה עליו תקופות קשות ביותר, אף שיגיעו ימים שהתנהגות אוייביהם תהווה איום ממשי על עצם קיומם, לעולם לא ישכח ה' את בני בריתו, לא ימאס בהם, ולא יניח לכלותם.

"ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם, לא מאסים ולא געלתים לכלותם, להפר בריתי אתם, כי אני ה' אלקיכם" (ויקרא כ"ו, מ"ד).

בורא העולם הצהיר: אני ה' האחד והנצחי, וגם האומה שבחרתי בה נצחית היא. אדון ההיסטוריה הוא שקבע את גורלו המיוחד של היהודי. מי שקבע את חוקי הטבע הוא שקבע את חוק היהודי הנצחי.

"כי אני ה' לא שניתי, ואתם בני יעקב, לא כליתם" (מלאכי ג', ו').