כמעט לכל אדם מתברר לאחר נישואיו, שבן זוגו שונה, במעט או בהרבה, מכפי שהכירו לפני נישואיו. לרוב, בן-הזוג מתגלה חיובי פחות מכפי שנראה קודם לכן. מצב זה מוכיח כי הנסיון להכיר את בן-הזוג לפני הנישואין אינו תורם אלא מעט להיכרות אמיתית, גם אם לעתים קדמה לנישואין תקופת היכרות ארוכה וממושכת.

מתברר איפוא, שמערכת ההיכרות האישית אינה תורמת כמעט מאומה להיכרות הדרושה לצורכי נישואין. הדבר הוכח במחקרים רבים. החוקרים שאלו את השאלה הבאה: "אילו ניתנה לך אפשרות חוזרת להינשא, כלום היית בוחר בבן-הזוג שהינך נשוי לו היום?" 57% מהנשאלים השיבו בשלילה. בעלי מקצוע טוענים, שמספר הסבורים שטעו בבחירת בן-הזוג גדול יותר, אלא שהם לא ענו ברוח זו, משום, שלדעתם, לא ברור, שהאלטרנטיבה לבן-זוגם תהיה טובה יותר...

מן הראוי לברר איפוא, מדוע תנאים כה טובים להיכרות, המאפיינים את החברה המערבית, מניבים תוצאה כה מאכזבת? כאשר נשאלו מדוע הם רואים את בן-זוגם באופן שונה מאשר לפני הנישואין, היו תשובותיהם סתמיות למדי: "זה לא אותו דבר", "הוא אינו אותו אדם" או "בן-הזוג לא התנהג לפני הנישואין באופן טבעי".

העובדה שבן-הזוג נראה באופן שונה לאחר הנישואין, אינה נובעת מכך שהתנהגותו השתנתה, אלא משום שלאחר הנישואין נבחנת התנהגותו מזווית ראייה שונה. בתקופה של טרום הנישואין מוקדשת תשומת לב יתרה לתכונות החיוביות. הן מקבלות משקל רב בהרבה, מאשר בתקופה שלאחר הנישואין. ומאידך, התכונות השליליות נראות לפני הנישואין פחות משמעותיות מכפי שהן. ראייה זו נובעת מתכונה אנושית הקרויה 'עיוות פרופורציות'.

כאשר אדם משתוקק לדבר מה, הנתונים החיוביים נראים לו חיוביים מאד, ולעומתם, הנתונים השליליים מתגמדים. כך הם פני הדברים גם במערכת הכרת בן-הזוג. תכונה שלילית מתגמדת באמצעות התחושה – 'זו תכונתם של כל הגברים, או של כל הנשים', 'אוכל לשכנעו לאחר הנישואין להתנהג באופן שונה'. תכונות החסרות לו, נדחות בתרוץ: 'אני שונה מאחרים, אוכל להסתדר עמו, או 'הוא מתנהג אל חבריו באופן בלתי אנושי, אך אלי הוא מתנהג במסירות רבה'.

לאמיתו של דבר, בני זוג כמעט אינם משתנים לאחר עומדם מתחת לחופה. השוני מתמקד רק בצורת הראייה. תכונות שהתלהבנו מהן מאד לפני הנישואין, נראות לנו עתה כתכונות בסיסיות, ותו לא. לעומתן, התכונות השליליות שנראה היה בתחילה שממדיהן מזעריים, נראות עתה עקרוניות וחשובות, עד שמתעורר ספק, אם היה זה מן התבונה להינשא לאותו בן זוג.

עצם הרצון הטבעי להינשא, גורם שתכונותיו של בן הזוג תיראנה טובות יותר מאשר הן במציאות. אין אדם המסוגל לנטרל השפעה זו. והוא מאמין שלאחר הנישואין יצליח לשנותו. לאחר הנישואין קיימת התחושה ש'בן-זוגי שייך לי, ואני רשאי לשנותו', אך לפתע מתגלים קשיים ונוצרת עוינות מעצם הרצון שלא לקבלו כפי שהוא.

אנשים רבים מאמינים, שדווקא הניגודים גורמים שמערכת הקשר תהיה מעניינת יותר. לדעתם מרתק לשוחח עם אדם מעין זה, להאזין לו, שכן מעולם אין משעמם במחיצתו.

אולם יש לקחת בחשבון שיקולים נוספים. תועלתם של הניגודים היא רק לגבי היבטים מסויימים של החיים. אולם לאחר הנישואין ייכנסו בני הזוג למערכת חיים ממושכת ומורכבת שיש בה מטלות רבות. באותן שעות, יקשה מאוד להסתדר עם בן-זוג שדעותיו שונות בתחומים כה רבים.

השפעה בלתי מודעת על בחירת בן-זוג

לעתים אנשים נמשכים אל בן זוגם בלא לדעת מדוע. עצם המשיכה ללא סיבה נראית לעין, מעניקה להם 'תבלין מיסטי' חיובי. הם מנסחים זאת באופן הבא: 'כנראה, יש בו משהו התואם לאישיותי'. אכן, נכון הדבר, שיש במשיכה הטבעית גורם כלשהו המסוגל לקדם את הקשר המתפתח בין בני-הזוג, אולם ספק רב אם הסיבות למשיכה דווקא לאדם זה, קשורות להתאמת התכונות של בני הזוג.

כל אדם מחפש דמות הנראית נאה בעיניו. לעתים, צליל הקול משפיע השפעה חיובית. ויש ששמו של בן הזוג מעורר קונוטאציות חיוביות. מקובל, שבאופן בסיסי אדם נקשר לאישיות הדומה לפחות בחלק מתכונותיה להוריו. הדבר מעניק לו תחושת בטחון והרגשה, כאילו ההיכרות ביניהם הינה ממושכת ועתיקת יומין. הדמיון בין תחושה זו לבין מה שיקרה במערכת הנישואין עצמה, קלוש ביותר.

למעשה, אין בידי בני אנוש כלי מדידה ובחינה אמינים ומדוייקים, למציאת בן-זוג לצורך נישואין. לא ניתן ליצור מערכת טרום נישואין הדומה למה שיקרה לאחר מכן. הדברים אמורים הן מבחינת אורכה של תקופת הנישואין והן מבחינת ההתנהגות במשפחה שהתרחבה על היבטיה הכובלים.

הדבר שיקבע את הסתגלותם ההדדית של בני הזוג ואת הצלחת הנישואין, תלוי בשאלה כיצד הם ישכילו לחיות יחדיו לאחר הנישואין, הידעו לנהל את חיי המשפחה שלהם בצורה הנכונה? כיצד יתמודדו עם הצטרפות ילדים למשפחה שהתרחבה? וכיצד יתייחסו זה לזה בימים של לחץ ומתח? מובן שנושאים אלה ודומיהם, אינם ניתנים לבדיקה לפני הנישואין.

שאלות אלו מחייבות היערכות מיוחדת שתתן כלים להתמודדות נכונה.