בתקופת הנבואה, התקופה המתוארת בספר התורה ובספרי הנביאים, האנושות כולה הייתה שטופה בחשכת עבודת האלילים. עם ישראל היה אי קטן של שפיות בתוך ים של עובדי אלילים, וגם בתוך עם ישראל היו הרבה עובדי אלילים שנביאי ישראל נלחמו בהם ללא הרף, אך ללא הצלחה. ממלכת ישראל נוסדה מלכתחילה על יסוד של העבודה הזרה של העגלים בדן, אבל גם לממלכת יהודה חדרה מדי פעם הפאגניות.

בתקופת בית שני עדיין האנושות הייתה שקועה בעבודת אלילים, אבל בעם ישראל כבר לא היו נסיונות מהסוג הזה. אין בחז"ל שום איזכור כל שהוא למאבק סביב הנושא של עבודת אלילים.

החל מהמאה הרביעית ואילך, החלה להתרחש מהפיכה עצומה בעולם. עבודת האלילים החלה לפנות את מקומה אט אט לטובת הדתות המונותאיסטיות. בתחילה הייתה זו הנצרות שהחלה להתפשט ברחבי האימפריה הרומאית. במאה השביעית הצטרפה אל הנצרות אחותה המזרחית, הלא היא דת האיסלאם, ושני הדתות הללו פתחו במלחמה נגד עבודת האלילים. התפשטותם של הדתות המונותאיסטיות הללו נמשכה על פני אלף חמש מאות שנה, עד ימינו אנו. עד היום ממשיכות הדתות המונותאיסטיות להתפשט במזרח הרחוק ובאפריקה על חשבון עבודת האלילים ההולכת ודועכת.

מי שמתבונן בתהליך הזה אינו יכול שלא לשאול את עצמו שאלה פשוטה, מה קרה לפתע לאותה עבודת אלילים? מדוע אותם אמונות שהצליחו להעסיק את האנושות כולה במשך אלפי שנים, איבדו לפתע את קסמם? הרי מי שמתבונן בתנ"ך רואה שהנביאים עבדו קשה מאד לבער את עבודת האלילים מעם ישראל ללא הצלחה. אז איך יתכן שמה שלא הצליחו הנביאים במשך אלף שנה בעם ישראל, הצליחו הברברים של מוחמד ליצור תוך תקופה קצרה ביותר? איך הצליחו כמה שלוחים של הכנסיה לשכנע עשרות עמים ומאות שבטים את מה שלא הצליחו לעשות עשרות נביאים בתקופת הנבואה?

ובכלל, מדוע בבית ראשון היו כל כך הרבה מאבקים סביב הנושא של עבודה זרה ובבית שני הנושא הזה לא עלה לדיון כלל?

ובפרט, שבבית שני חלק נכבד מעם ישראל שהה בתוך תרבויות של עובדי אלילים בפרס ובבל, יוון ורומא. גם בארץ ישראל באותה תקופה היו גוים רבים, והעצמאות המדינית של ממלכת ישראל הייתה רופפת מאד.

ההסטוריונים יכולים לעמול רבות על פיענוח התעלומה, אבל חז"ל במסכת סנהדרין מגלים לנו את התשובה האמיתית.

ת"ש (נחמיה ט, ד) ויזעקו בקול גדול אל ה' אלהיהם מאי אמור אמר רב יהודה ואיתימא ר' יונתן בייא בייא היינו דאחרביה לביתא וקליא להיכלא וקטלינהו לצדיקי ואגלינהו לישראל מארעייהו ועדיין הוא מרקד בינן כלום יהבתיה לן אלא לקבולי ביה אגרא לא איהו בעינן ולא אגריה בעינן בתר דאביקו ביה יתבו תלתא יומא בתעניתא בעו רחמי נפל להו פיתקא מרקיעא דהוה כתיב בה אמת אמר רבי חנינא שמע מינה חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת נפק כגוריא דנורא מבית קדשי הקדשים אמר להו נביא לישראל היינו יצרא דע"ז בהדי דקתפסי ליה אישתמיט ביניתא מיניה ואזל קליה בארבע מאה פרסי אמרו היכי ניעבד דילמא משמיא מרחמי עליה א"ל נביא שדיוהו בדודא דאברא וכסיוה באברא דשייף קליה דכתיב (זכריה ה, ח) ויאמר זאת הרשעה וישלך אותה אל תוך האיפה וישלך את האבן העופרת אל פיה.

תרגום חופשי  לעברית -

כשחזרו אנשי כנסת הגדולה לארץ ישראל ובנו את בית המקדש כתוב בפסוק ויזעקו בקול גדול אל ה' אלוהיהם. שואלת הגמרא, מה הם צעקו? עונה רב יהודה או רב יהונתן - הם זעקו על היצר הרע של עבודה זרה, אוי אוי זהו שהחריב את הבית הראשון, ושרף את ההיכל, והרג את הצדיקים שהיו שם, והיגלה את ישראל מארצם, ועדיין הוא מרקד בנינו. הרי  הבאת אותו עלינו כדי שנקבל שכר על ידי שנתגבר עליו, אז אנחנו מוותרים עליו ומוותרים על השכר. ישבו בתענית שלושה ימים, התפללו וביקשו רחמים, ואז נפל להם פתק משמים שכתוב בו "אמת", אמר רבי חנינה - מכאן רואים שחותמו של הקדוש ברוך הוא - "אמת". לאחר מכן יצא מקודש הקודשים היצר הרע בדמות אריה מאש. אמר להם הנביא - זהו היצר הרע. כשתפסו אותו צעק(?)  והלך קולו ארבע מאות פרסאו. אמרו - מה נעשה, שמה אם ימשיך לצעוק יעורר עליו רחמי שמים. אמר להם הנביא, תכניסו אותו לתוך קלחת של עופרת, עם כיסוי עופרת, שלא ישמע קולו למרחוק.

וברש"י שם -

ויצעקו בני ישראל בקול גדול - באנשי כנסת הגדולה כתיב: בייא בייא - בלשון ארמי הוי לשון גנוח וצעקה כמו אהה בלשון הקודש: היינו האי דחרביה לביתיה - למקדשו: (ובעו רחמי) - היו מבקשים רחמים שימסר בידם יצר הרע של עבודת כוכבים: לקבולי ביה אגרא - לכוף את יצרנו ולקבל שכר על כך: לא איהו בעינן וכו' - אלמא יצר תקפן: יתבי תלתא יומין וכו' - מלתיה דרב יהודה מסיק: אמת - משמע מסכים אני עמהם בתקנה זו שטוב הדבר לסלקו: חותמו של הקב"ה אמת - שהמלך נאות ומסכים עם עבדיו חותם עמהם בתקנתם את חותמו: כגוריא - ארי קטן: יניתא - שער: דודא דאברא - קלחת של עופרת: אברא שאיף קליה - שואף את הקול ומעכבו לצאת יותר מכל כלי מתכות: זאת הרשעה - זהו יצר הרע ובנבואת זכריה כתיב שהיה בתחילת בית שני:

חז"ל מספרים לנו שמי שגרמו למפנה ההסטורי בתולדות האנושות, היו אנשי כנסת הגדולה, שהצליחו לבטל את היצר הרע של עבודה זרה בתחילת בית שני.

והנה, אם ננסה לרגע לחשוב איך היה נראה העולם בעיני בשר ודם בתקופת חז"ל, נראה דבר מאד מעניין.

בתקופתם של חז"ל, העולם כולו היה מלא מפה לפה בעבודת אלילים. רק בסוף תקופת חז"ל החלה הנצרות להיכנס באימפריה הרומאית, אבל עדיין הנוצרים היו עוד דת אחת בתוך אלפי דתות של עבודת אלילים. בממלכה הפרסית שבה חיו חז"ל לא היו גוים שלא עבדו לאלילים. אחוז המונותאיסטים בעולם כולו היה כמעט אפסי.

והנה, חז"ל עמדו להם מול המראה הזה, מול עולם שלם של עובדי אלילים שדבקים באמונותיהם ובגילוליהם, ומול כל המחזה המרשים הזה עומדים להם חכמי ישראל ומכריזים בבטחון מוחלט, שכל הדבר האדיר הזה איננו יותר מאשר גוף ללא נשמה. המנוע המרכזי שעמד מאחורי  עבודת האלילים במשך אלפי שנים חדל לפעול מזה מאות שנים, וכל עבודת האלילים ששוטפת את האנושות כולה איננה יותר מאשר שריד ארכאי ליצר הרע הקדום של העבודה הזרה.

מה היו אומרים כל אותם אתאיסטים שצוחקים היום על כל דבר שבקדושה, אילו היו שומעים את דברי חז"ל לפני אלף שש מאות שנה? הרי הם היו לועגים להם.

והנה, לא חלפו כמה מאות שנים, וההיסטוריה המשיכה להתגלגל בדיוק בכיוון שאליו הצביעו חז"ל. עבודת האלילים  שאיבדה מזמן את המשיכה הלא טבעית שבה, נהדפה בקלות רבה על ידי הדתות המונותאיסטיות שפשטו בעולם כמו אש בשדה קוצים.

--------------

הערות

1. אנשים טועים לפעמים בהגדרת עבודה זרה. אם יש אדם שעובד לאלוקים אחד ויחיד, שהוא לבדו ברא את העולם ואת כל מה שיש בו, ואין לו גוף ולא דמות הגוף, האדם הזה איננו עובד אלילים, בין אם הוא קורא לאותו אלוקים, בשם השם, או בכל שם אחר.

2.  בערך "עבודת אלילים" בויקיפדיה נכתב כך - "בימי בית שני עבודת האלילים כבר לא רווחה בעם ישראל כתופעה רחבת הקף, אף שישראל שהו בסביבות אליליות כמו בבל, פרס, ותחת מלכויות אליליות כמו יוון ורומא. נראה שהלקח של חורבן בית ראשון הופנם, וישראל הצליחו להימנע מלהגרר אחרי תרבויות העבודה זרה שרווחו במזרח התיכון". אני חושב שהגיחוך שבשורות הללו הוא מובן מאליו.