איינשטיין היה אחד המדענים הראשונים שהטרידה אותם המחשבה על אודות המושג "התפוצצות היקום". ממושג זה השתמע כי היתה ראשית לעולם. במכתב אל דה סיטר, כתב: "רעיון היקום המתרחב - מרגיז". במכתב אחר כתב: "נראה לי אווילי להודות באפשרות הזאת". על כל פנים אפשרות זו חוללה מהפך בהשקפותיו.

איינשטיין האמין כי חוקי הטבע הוכיחו את קיום האלוקים. העובדה שיש סדר ביקום, וכן העובדה שהאדם מסוגל לגלות סדר זה, מוכיחות שקיים כח עליון הקובע את הסדרים בטבע.

אדמונד ויטאקר, פיסיקאי בריטי, חיבר ספר על הדת והאסטרונומיה, ובו כתב: "אין יסוד להנחה, שהחומר והאנרגיה היו קיימים מלפנים, והופעלו פתאום. שכן מה עשוי להבדיל בין הרגע ההוא לבין כל רגע אחר בנצח?" ומכאן הוא הסיק: "פשוט יותר להאמין בבריאת יש מאין - רצון אלקים ברא את הטבע מתוהו ובוהו".

היו מדענים נועזים שקבעו במפורש "מי היה הבורא?". איש המדע הבריטי אדוארד מילו כתב מסה מתימטית על היחסיות, וסיכם אותה במילים: "אשר לסיבה הראשונה לבריאת היקום המתפשט - זו נתונה ביד הקורא, אך תמונתנו אינה שלמה בלי אלוקים".

גם פרופ' סמרט בספרו "התהוות העולם" כותב בשמו של לורד בייקון: "נוח לי להאמין לכל האגדות המובאות בספרי הקודש, בתלמוד ועוד, מלהאמין שהעולם הינו חסר כוונה".

כך אמר גם פרופ' סיבין, שעמד בראש מכון וייצמן ברחובות: "אני משוכנע כי כיום, כמו בדורות עברו, לא נזקקים המדענים למתווכים, שיגידו להם היכן בדיוק יושב אלוקים, ומה הוא בעצם רוצה מבני אדם. כן, יש אנשים הקמים כל בוקר ומתפללים. איש מדע אולי מתפלל בצורה אחרת. הוא ניגש למיקרוסקופ ולמבחנה, ונוכח לדעת בכל פעם מחדש, כמה מורכב ומסובך כל תא זעיר בבריאה, ואיזו חוקיות נהדרת מושלת ביקום. ככל שהמדען מפענח יותר ויותר חידות, גוברת בלבו תחושת המסתורין הגדולה של הטבע".

נסתפק בלשון המעטה ונאמר, כי הסבר בריאת העולם על יסוד התפוצצויות של כדור מימן, הוא הנחה בלבד. משמעות דברים אלו היא, שדעה זו חורגת מגבולות המדע העוסק בהוכחות ולא בהנחות. חוסר היכולת למדוד, להוכיח ולהגדיר בכלים מדעיים את אשר התרחש, מחזיר את ההגדרה לתחום האמונה, וזו אמרה במפורש את דברה על אודות הבורא והבריאה.