אחת ממטרותיה של שמירת השבת היא להחדיר ללב שומריה את האמונה באלוקים, כפי שכתוב בתורה: "ושמרו בני ישראל את השבת וכו', כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ" (שמות ל"א, י"ז). ה' ברא את העולם בששה ימים, וביום השביעי הוא שבת ממלאכה. כאשר אנו שובתים ממלאכה ביום השביעי, כדוגמת הבורא ששבת ביום השביעי בעת בריאת העולם, אנו מעידים שה' ברא את העולם, ואנו מחדירים הכרה זו לתודעתנו.

לפי השקפת היהדות, האמונה באלוקים אינה מצטמצמת בעובדת היותו בורא העולם. היא כוללת גם את האמונה בו כמנהיג העולם, כמי שמשגיח על המתהווה בו, וכל המתרחש בעולם נעשה מרצונו ומכוחו.

אל יחשוב האדם שתבונתו וגבורתו הן העומדות לו לעזר כאשר הוא פועל ויוצר. ה' הוא הנותן לאדם את הדעת ואת הכוח הדרושים למימוש תכניותיו. ואמנם, השבת באה להחדיר ללבנו אמונה זו, שלפיה קיים כוח רוחני עליון אשר ברא את העולם ומנהיג אותו, וכל מה שאנו יוצרים ופועלים במרוצת השבוע נובע מרצון ה' ומהשגחתו.

בכל המקומות שנזכרת בהם שמירת השבת בתורה, כתוב: "לא תעשה מלאכה" (דברים ט"ז, ח'). לא כתוב: מלאכת עבודה, אלא מלאכה. המילה 'מלאכה' נגזרת מלשון: מלאך, כלומר, שליח. הגדרתו של שליח היא: זה המגשים את רצון המשלח. ננקוט דוגמה: אדם נוטל חומר גלם ויוצר את אשר מחשבתו ושכלו מתכננים ומעוניינים ליצור. מלאכה זו מגשימה את מה ששכלו רצה לבצע. כלומר, המלאכה היא השליח של מחשבת האדם. מסיבה זו מלאכת יצירה נקראת מלאכה.

כאשר בני האדם מצליחים ליצור מחומר גלם יצירות שונות, הם עלולים להגיע לידי טעות, שאין למעלה מתבונתם ומכוחם. הרגשת ה"כוחי ועוצם ידי" נוטעת בהם אשליה כאילו בני האדם הם השולטים בעולם, ואין יישות עליונה השוכנת במרומים. כדי למנוע טעות זו, ציוותה התורה להמנע מעשיית מלאכת יצירה בשבת. ללמדך, שבכל ימות השבוע הינך יוצר רק בזכות העובדה שהקב"ה הוא הנותן לך כוח ותבונה ליצור, והוא זה האומר לך: בשבת אסור לך ליצור. הדבר דומה לאדם העובד במפעל שבו בעל המפעל נותן לו את הכלים ואת האפשרויות לעבודה. כאשר יאמר לו בעל המפעל ביום פלוני לא לעבוד ולא ליצור, בודאי שיעשה כן, שהרי המצווה הוא בעל המפעל עצמו ובו הוא תלוי. באותו אופן, אדם הנמנע ממלאכת יצירה בשבת, בצייתו לצו שנאמר מפי הקב"ה, מודה ומעיד שהקב"ה הוא הנותן לו כוח ודעת ליצור בכל ימות השבוע. וכאשר הוא מצוה עליו לשבות ממלאכה, הוא חייב לעשות כן.

אמת המידה של האיסור בשבת אינה העמל, אלא מלאכה הקשורה ליצירה. גם מלאכות קלות מאוד שיצירה בצידן, נאסרו בעשיה בשבת. בעשייתן או בהימנעות מעשייתן, קיים אותו גורם הקשור לאמונה בה' שוכן מרומים.